תקנא

כו', אך כלי הפנים מפסיק שהוא שבא כמו בבחי' דילוג ממהות למהות כמח' שבעין כו', ומ"מ בחי' העצמות נמשך בזה כו' רק שבא בדרך בקיעה שבוקע הסתר כלי הפנים והמצח כו'. וכמו עד"מ חבית המלאה שכאשר תתמלא ביותר ולא תוכל להחזיק את המילוי תבקע בבקעים וסדקים ויצא המשקה דרך שם, והנה ודאי יציאת משקה זאת שיוצאת דרך סדק מעט מזעיר הוא וגם אין לה ערך עם כל מילוי החבית, כי הרי באה המשקה בבקיעה זו בצמצום גדול ודוחק גדול מאד דודאי אינו דומה כלל למילוי החבית שאינו בצמצום כו', מ"מ הרי סיבת הבקיעה היא מצד תגבורת המילוי ביותר שאין הכלי יכולה להכיל כו' דמשו"ז יש יתרון מעלה בהבקיעה כו', וכן הוא בבקיעת השערות שבוקעים את העצם הגולגלת שהחיות שבהם מצומצם מאד, ולא כמו חיות שבאברים שהוא ממהות המוחין, משא"כ בהשערות שאין בהם חיות ממש כמו בהאברים שהרי אין מרגישים כאב כשחותכין את השערות כו', והיינו מפני שבאים דרך בקיעה כו', ומ"מ סיבת הבקיעה היא דוקא מחמת תגבורת שמלמעלה מהמוחין כו', ומה שאין מרגישים בהם כאב זה גופא הוראה שנמשכין

מלמעלה מהמוחין כו'. דהנה כללות החיות הוא במוח שבראש ומשם נמשך החיות בכל האברים, וזהו שמוח החכ' מתפתח לל"ב שבילין וכמו השביל הוא נתיב קצר שהולך ונמשך למרחוק, כמו"כ הל"ב שבילין דחכ' הן שבילין ונתיבות הנמשכים והולכים בכל חלקי הגוף עד גם בצפורן שברגל, ולכן כל כאב מרגיש במוח שבראש גם כאב שבצפורן מפני שיש חיבור ושייכות לכל הכחות שבאברים עם מוח החכ' ע"י השבילין ונתיבות כו', אמנם התפשטות זאת הוא מהמוחין ששם משכן השכל, אבל למעלה מהמוחין דהיינו בהחלל שלמעלה מהמוחין ששם משכן כח המשכיל בחי' ח"ס כו' אין שם הרגש כאב מהאברים, והיינו מפני שמו"ס לא אתפתחא לשבילין ונתיבות כו' ויניקת השערות הוא מהמותרי מוחין דמו"ס דוקא, וזהו הטעם שאין מרגישים כאב כשחותכין השערות שהרי מ"מ יש בהם חיות בחלל השערות, רק זהו מפני ששרש המשכתן הוא מלמעלה מהמוחין ע"כ אין בהם הרגש כאב כו', הרי דסיבת הבקיעה הוא דוקא מתגבורת החיות כו'. וכמו"כ הוא בכל בקיעת אור שהוא בחי' הארה מצומצמת רק שבא מבחי' תגבורת האור דוקא כו', וכמו אז יבקע

כשחר אורך דאור השחר בוקע את חשכת הלילה כו', דקודם עלות השחר מתגבר החשך יותר והו"ע קדרותא דצפרא, וכמו אלביש שמים קדרות שהוא התגברות החושך כו' (וכמו בעקבות משיחא חוצפא יסגי כו' שהוא ג"כ התגברות החשך קודם גילוי האור דיום הגדול שכולו אור בבחי' אור עצמי כו'), ואז מתגבר האור ובוקע את חשך הלילה שהבקיעה באה בתגבורת גדולה כו', ומה שמאיר הוא רק הארה לבד אבל סיבת האור הוא מצד התגבורת דוקא כו', וממילא שההארה אינה הארה המתפשטת לבד כ"א זהו אור עצמי ונק' הארה לפי שמתעלמת ואינה מאירה בגילוי ממש כמו שהיא בעצם, וזהו שאנו רואין בחוש דבעלות השחר נוגה האור הוא בתוקף יותר מאור השמש המאיר ביום, והיינו שאור וזיו השמש הוא רק הארה מתפשטת בלבד, ואור השחר הוא עצמי ע"כ הנוגה בזה הוא ביותר רק שמתעלם ומשו"ז אינו בבחי' גילוי אור כו'.

קיצור. והדוגמא מכ"ז למעלה, הנה ש' ס"ג מהבלים דא"ק, ובאגה"ק שזהו מפנימיות א"ק הכוונה רק הארה כמו בהשתל', כ"א עצמות האור, שזהו