תקמט

בס"ד. ש"פ פנחס, תרד"ע

וידבר ה' אל משה לאמר צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי כו' ואמרת להם זה האשה כו', וצ"ל מהו אומרו צו את בנ"י הלא אומר אח"כ ואמרת אליהם וא"כ למה להקדים תחלה צו את בנ"י, גם צ"ל מה"ע ואמרת ב"פ ואמרת אליהם את קרבני לחמי כו' ואמרת להם זה האשה כו'. ובמד"ר פ' נשא פי"ב אי' בשעה שא"ל הקב"ה את קרבני לחמי אמר משה מי יוכל להספיק לו קרבנות כו' שנא' ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה א"ל הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כוחן זה האשה אשר תקריבו כבשים כו', ומשמעות הענין דמ"מ ההמשכה מלמעלה היא לפי כחו ית' דע"י שישראל עושה לפי כוחן נותנין מלמעלה כפי כחו כו', וכן הוא במד"ר כאן פ' פנחס כתי' שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתי' הן אל ישגב בכחו כו', כיצד יתקיימו שני המקראות הללו, אלא כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן וכשהוא נותן נותן לפי כחו כו', וצ"ל איך ע"י שעושין ישראל כפי כוחן ממשיכים כפי כחו שאין זה בערך כלל כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין הארת פנים והבל הדבור וכן בראי' ושמיעה ודבור שיש בכ"א יתרון

מה שאין בזולתו, והוא שבהארת פנים נמשך מבחי' עצמות ומהות הנפש וכן בראיית העין רק שהפנים והעין החומרי מפסיק שבא העצמות בדרך בקיעה כו', משא"כ בדבור שאין בזה הפסק אבל אין זה עצמות הנפש ממש רק התפשטות והתגלות הנפש לבד כו'.

רעא) והנה הדוגמא מכ"ז יובן למעלה ההפרש בין ש' מ"ה היוצא ממצחא דא"ק וש' ס"ג שהוא מהבלים דאח"פ דא"ק כו', דהנה נת"ל פרס"ג בשם האגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח דש' ס"ג הוא מפנימיות א"ק, והכוונה שהוא בחי' אור פנימי ולא אור חיצוני לבד, שהרי כללות ההשתל' הוא שנמשך מבחי' א"ק, רק שזהו אור חיצוני בחי' הארה לבד כו', אבל ש' ס"ג הוא בחי' אור פנימי דלכן הוא בא