תקמח
וכידוע מהאריז"ל שהראה זה לתלמידיו ובראי' אינו מוכרח כלל שיבא כו', הרי מובן מזה איך שהדבור והמח' שייכים זל"ז משא"כ מח' וראי' אינם שייכים זל"ז כו'), ומשו"ז בדבור הוא לא בבחי' דילוג ובראי' ה"ז בא בבחי' דילוג כו'. אמנם יש יתרון גדול במח' שבהבטת העין שכל פנימית שלו וכן כל עצמיות הכחות שם הוא כו' כנ"ל, רק שכלי העין מפסיק שבא בלבוש ראי' גשמיות כו' כנ"ל, ומפני שכל הפנימית והעצמות הוא בזה ע"כ ע"י הפסק העין הגם שבא ממהות למהות מ"מ נמשך בזה בחי' העצמות כו', משא"כ במח' שבדבור הגם שאין כאן דבר המפסיק וה"ז בבחי' גילוי אור כו', ה"ז גילוי הארה לבד ועיקר ההתגלות הוא הבל הדבור כו'. וה"ז עולה בסגנון א' עם משנת"ל פרס"ו בהפרש בין גילוי הפנימית שבפנים לגילויו בדבור, דבפנים מתגלה בחי' הפנימית יותר אך כלי הפנים מפסיק שבא בבחי' דילוג כו' וכן הוא הראי' והמח' שבעין כו' כנ"ל, ומח' שבדבור הוא ע"ד הנ"ל בגילוי פנימי' הנפש בהבל שבדבור והכל א' כו'.
וע"פ הנ"ל מ"ש במד"ר ע"פ תחשכנה עיניהם כו', דהנה את זלע"ז עשה אלקי' דכשם שיש ראי' בקדושה והו"ע לאסתכלא כו' כמו"כ יש ראי' בלעו"ז כו', וכמשנת"ל פרס"ט דראי' הוא כח העצמי ונמשך בזה כל העצמות, לכן מראות עיניהם של צדיקים מעלין אותן למעלה עליונה ביותר כו', ומראות עיניהם של רשעים בבחי' ראי' דלעו"ז ה"ז מוריד את הנפש ביותר ר"ל. וזהו ג"כ ענין וירא בלק דהנה בלעם ובלק היו לעו"ז דמשה ואהרן, דגבי משה דלא קם עוד נביא בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם, דמשה הי' בחי' הטוב דהבל וכמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא ובלעם הי' הרע דהבל כו', ובלק הי' הלעו"ז דאהרן, דאהרן הי' שודמ"ט ופעל בנש"י בחי' הראי' דאהרן אותיות נראה כו', ובלק רצה להמשיך בחי' הראי' דלעו"ז וזהו שארז"ל בא ללוק דמן של ישראל פי' שרצה לבטל ח"ו תוקפן של ישראל שזהו בבחי' הראי' דקדושה שהוא תוקפן כו', וזהו וירא בלק בחי' ראי' דלעו"ז כו'. וביר"ג בשם הפסיקתא דיש ראי' שהיא שמיעה להיות דכללות ענין התהו הוא בחי' השמיעה היינו בחי' ש' ס"ג
כו', וא"כ הרי בכללות ה"ז בחי' שמיעה (רק שיש בזה בחי' ראי' ג"כ כו'), ואומרו זאת גבי בלק, דהנה בלק הוא ל' חורבן ול' פרצה וכמ"ש בישעי' סי' כ"ד א' הנה ה' בוקק הארץ ובולקה ופירש"י בולקה מחריבה, ובנחום סי' ב' י"א כתי' בוקה ומבוקה ומבולקה ופרש"י מבולקה מפורצת, והיינו בחי' התהו שזהו מה שבונה עולמות ומחריבן כו', והיא מפורצת בלי חומה היינו בחי' בל"ג כו' דאם אני חומה זו תורה כו' ובחי' התהו הוא בלי חומה כו', ולהיות שבלק מורה על בחי' התהו ע"כ אומר כאן יש ראי' שהיא שמיעה כו', ומ"מ כתי' וירא בלק שרצה להמשיך ח"ו בחי' ראי' דלעו"ז כו'. והנה בלק סבר לפי ששרשו מבחי' התהו שקדם לתיקון א"צ להיות מתיירא מישראל שהן בחי' התיקון כו', והגם שידע מיצי"מ מ"מ לא נתיירא מזה כי הי' מואב מלוט זרע שם משא"כ מצרים הן מכנען גקה"ט, אבל הוא מק"נ חשב שמעצמו יתברר שלא ע"י התיקון כו'. אך וירא בלק את אשר עשה ישראל לאמרי, דהנה כתי' אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי בצלותי ובעותי שהן הבירורים שע"י תורה ותפילה והיינו הבירורים דק"נ,
הרי שהבירורים דק"נ הן ג"כ ע"י התיקון דוקא וע"כ ויגר מואב כו', וזהו וירא בלק בחי' ראי' דלעו"ז ראי' שהיא שמיעה דהיינו בחי' התהו כו',
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.