תקמג

שנתהוו בדרך אין ערוך, שאינו נראה כ"כ בהתהוות האור, והוא בחוק הבורא, ובכל התבוננות צ"ל בבחי' ראי', גם בהביטול דיחו"ע צ"ל בבחי' ראי' דמבשרי אחזה. וכמו הדבור לגבי הזולת יש והמח' אין, ובעצמו המח' עיקר והדבור כלא, וכן מח' לגבי מדות ושכל. וכמו"כ למע' אצי' עיקר היש ובי"ע כלא, וע"י הראי' הביטול ביותר.

רסח) והנה ידוע שע"י כח הראי' וכח השמיעה מתקרבים ומתחברים אל האדם דברים הנבדלים ונפרדים ממנו לגמרי כו', שהרי בכח הראי' הוא רואה דבר הגשמי, שהגשם הוא דומם והוא נפרד לגמרי ממוח האדם ואין לו ערוך כלל לגבי שכל האדם, וע"י הראי' שהוא מסתכל בהגשם מתקרב הגשם אליו במחשבתו עד שמציירו במוחו כו', ואעפ"י שאינו קירוב אמיתי דהיינו שיהי' מהות הגשם במוחו והיינו שבאדם התחתון להיותו נברא א"א שמהות דבר הנפרד יוכלל בהכחות רוחניים שלו כו' (ובאכילה הוא שמהות הנפרד עולה ונכלל בו וכמו צלילת הדעת הנעשה ע"י בשרא דתורא כו'. וזהו ג"כ שהרוחניות שבגשמיות עולה כו'), אבל עכ"ז לגבי הפירוד הגדול שהי' תחלה שהגשם מופרד מאד מן האדם ה"ז התחברות שע"י הראי' מתחבר אליו כו'. והנה יש ב' דיעות באופן הראי' הא' שמהעין יוצאים ניצוצי אור המגיעים אל הגשם ורואה אותו במקומו שהוא שם, ולפ"ז הראי' הרי תופסת מהות דבר הגשם ממש, רק שזהו הארת אור הראי' לבד כו', והדיעה הב' הוא שהדבר הנראה מצטייר בהעין וכידוע שהעין היא לטושה מג'

רוחותי' והרוח הד' חשוך (כמו כסף הדק שבמראה), והדבר הנראה מצטייר בהעין כמו במראה ורואה אותו בכח הראי' כו', ולפ"ז מה שרואה הוא רק ציור הדבר אבל הראי' הוא בכח עצם הראי' כו' (ולמעלה הכל הוא שמהות הדבר נראה, וכמ"ש במ"א שז"ע ב' הבירורים בירור ראשון ושני כו', דבירור ראשון הוא שמברר את הדבר במקומו והיינו שמפריד את הטוב ועולה בבחי' ביטול במדרי' הקדושה אבל אינו נכלל עדיין באלקות כו', ובירור שני הוא שמתברר ונכלל באלקות וזהו כמשל שנכלל ונצטייר בהעין והיינו שעצם הדבר המתברר נכלל בעצם בחי' ש' מ"ה המברר שזהו עד"מ עצם כח הראי' כו'), ואיך שיהי' הרי נעשה התחברות הנפרד אליו ע"י הראי' כו'. וכן הוא בשמיעת האזן ששומע דיבורים של זולתו, שהזולת הוא בחי' נפרד לגמרי ממנו ואיך יהי' נתפסים במוחו קולות ואותיות דיבורי זולתו המגושמים כו', זהו ע"י כח השמיעה שמחבר הדבור של הנפרד להיות נשמעים ומורגשים במוחו ומתאחדים עמו כו' (והדוגמא למעלה הוא מ"ש הנוטע אזן הלא ישמע כו', שכל מעשה התחתונים במחדו"מ הכל עולה ונחקק למעלה,

דכאשר מחשב מח' טובות או להיפך וכן כשמדבר בדברי תורה ותפלה או דבורים שלהיפך הכל עולה למעלה, והגם שהאדם הוא באין ערוך כלל לגבי למעלה דאין ערוך הנברא לגבי הבורא כו', עז"א הנוטע אזן כו' היוצר עין כו', דאם למטה כך הוא שהראי' ושמיעה מחבר אל האדם דברים הנפרדים ממנו לגמרי כ"ש וק"ו שלמעלה הוא כן כו'). ונמצא שע"י הראי' והשמיעה מתחבר גשמיות הדבור ומעשה הגשם אל רוחניו' נפש האדם כו', רק שהשמיעה תופס דבר רוחני שהרי הקולות ודיבורים המה רוחניים בעצם מהותם רק שבאים במורגש דהיינו שמורגשים אל הזולת כו', וזהו מפני שאור הנפש מצומצם בזה דמשו"ז באים במציאות מורגש כו', אבל