תקמא

גם צ"ל שמתחלה אומר וירא בלק ואח"כ אומר ויגר מואב כו'. וביר"ג אי' בשם הפסיקתא וירא בלק יש ראי' שהיא שמיעה כו', ולכאו' א"מ והלא כתי' וירא ואיך אומר שזהו שמיעה ואם היא שמיעה למה נא' וירא ולא נא' וישמע בלק. והנה במד"ר מג"א אי' ע"פ וירא המן א"ר איבו תחשכנה עיניהם של הרשעים מראות לפי שמראות עיניהם של רשעים מורידות אותן לגיהנם, שנא' ויראו בני האלקים, וירא חם, וירא עשו, וירא בלק, אבל מראות עיניהם של צדיקים תואר לפי שמראות עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה עליונה, שנא' וישא עיניו וירא, וירא יעקב, וירא פנחס כו', וצ"ל מה"ע הראי' שברשעים ה"ז מוריד אותם ר"ל ובצדיקים ה"ז מעלה אותם למעלה עליונה יותר כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דבאור הפנים ובהבל הדבור יש בהם התגלות פנימי ועצמי מהנפש וכמו בהמדבר דברי אהבה וחשק כו', וכן בעומק השכל שבא בדבור וכמו"כ בדבור שמקירות לבו מנקודת הלב כו', וכן באור הפנים דחכמת אדם תאיר פניו וכמו עד שיתאדם פני התוקע כו', וכמו בהוד מלך דמלך ביפיו כו', רק שבאור הפנים הרי כלי הפנים

מפסיק ובא העצמות בדרך בקיעה כו', ובהבל הדיבור לא יש דבר המפסיק ובזה מעלת הדבור על הארת פנים, ויש מעלה בהארת פנים דבהבל הדבור בא רק התגלות והתפשטות הנפש לא העצמי ממש ובהארת פנים בא העצמי ממש כו'.

רסז) והנה כדוגמת ההפרש הנ"ל באור הפנים והבל הדבור שיש יתרון בכ"א מה שאין בזולתו, מצינו ג"כ באופן כזה בכחות הנפש בכח הראי' וכח הדבור וכן בכח הראי' וכח השמיעה שיש ג"כ בכ"א יתרון מעלה בדוגמא כזאת כו'. דהנה ידוע דבכח הראי' יש בזה התלבשות פנימי ועצמי מהנפש כו', דהרי אינו דומה שמיעה לראי', וכאשר אנו רואין בחוש דכששומע איזה ענין ומבין ומשיג את הדבר ששמע ומצייר אותו בשכלו כמו שהוא, ואח"כ כשרואה את הדבר ה"ה מתפעל באופן אחר לגמרי הגם שלא נתחדש לו דבר ממה שידע קודם, הרי ידיעתו בזה הוא באופן אחר לגמרי מבקודם ועושה קנין בנפשו באו"א לגמרי כו', והוא מפני שע"י שמיעה לא ידע רק מציאות הדבר, והידיעה היא רק בהשגת השכל לבד שמבין טוב הדבר כו', ובראי' ה"ה רואה מהות ועצם הדבר מה שלא ידע כלל בשמיעה, והידיעה היא לא רק בהשגה לבד כ"א מה שרואה טוב הדבר כו'. ובדוגמא כזאת מצינו גבי משה דכתי' וירא את העגל כו' וישלך את הלוחות מידו, והלא ידע זאת מקודם בבירור שא"ל הקב"ה סרו מהר כו', ומ"מ ירד מן ההר ושתי

הלוחות בידו כו', וכאשר ראה את העגל והמחולות השליך את הלוחות כו', לפי שאינו דומה ראי' לשמיעה כו'. וכן אמר במ"ת לא את בניכם אשר לא ראו מוסר ה' אלקיכם את גדלו כו' עיניכם הראות כו', והיינו שהוכיחם בזה שאינו דומה ראי' לשמיעה כו'. וכמו"כ הוא בהתבוננות אלקי דכתי' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, דבשמים וארץ הגשמיים נראה כח הא"ס בראי' חושיות ממש, הן בגוף ההתהוות שזה בכח הא"ס דוקא דהתהוות היש מאין אין זה בחוק הנבראים כ"א בחוק הבורא כו', דמה שנמצא בנבראים הוא ענין עו"ע, אבל יש מאין אין זה בחוק הנבראים ולא בחוק הנמצאים כלל רק הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות מאין ליש כו', וזה נראה בנבראים הגשמיים לפי שבהם נראה איך שההתהוות היא באין ערוך, משא"כ במדרי' הרוחני' כמו בבחי' אור אינו ניכר כ"כ איך שהוא באין ערוך שה"ה בבחי' גילוי מן העצם כו', והגם שבאמת גם האור הוא בבחי' חידוש כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ ה"ה