תקלט

נפרד כו', מ"מ ה"ה מרוחניות שבנפש והוא בבחי' כלי אל האור כו' כנ"ל, אבל הארת העצמיות והפנימיות שמאיר בהפנים הרי אינו נראה שם מהות ועצמות הנפש כמו שהוא רק ע"י הפסק הכלי גשמי של הפנים והמצח שהוא עצם ובשר ועור גשמי כו', ויש יתרון מעלה בפנים ששם בא בחי' הפנימיות והעצמיות ממש שלמעלה מכל בחי' גילוי כו' ומתגלה בזה בחי' העצמי והאור מה שלא יוכל לבא בהבל הדבור כלל כו'. וה"ז ע"ד ההפרש בין החיות שבאברים להחיות שבשערות, דבאברים הרי נמשך החיות ממש מהמוח בכל האברים גם בצפורן שברגל כו', משא"כ בשערות בא חיות הנפש ע"י הפסק עצם הגלגלת שאין זה מהות החיות כו', ויש בזה יתרון דבקיעת השערות הוא ממותרי מוחין דוקא דמחמת ריבוי האור בוקע ויוצא בהשערות כו' (ולכן שערות הזקן מורים על מוחין דגדלות כו') וכמ"ש במ"א, רק דבשערות אינו בא בגילוי ממש כ"א שמתעלם האור כו', וה"ז כמו הסתר המשל והחידה כנ"ל ובפנים הרי קירון עור בא בגילוי ממש כו', ומ"מ יש יתרון מעלה בדבור שאין כאן דבר המפסיק ומתלבש מהות האור והחיות כו', רק שזהו

עצמיות הכחות המתגלים לא העצמיות ממש, שהרי בהזזת עצמות הנפש ממש אינו בא בהבל הקול כו', וכמו בצעקת הלב שלמעלה מצעקת הקול כו' וכמ"ש במ"א, ויש יתרון מעלה בהארת פנים דעם היות שבא בדרך הפסק מ"מ ה"ז מבחי' העצמות ממש שבא בהפנים ויש בזה ריבוי גילוי אור מאד גם שבא בדרך הפסק ודילוג כו', שהרי יתפעל אדם ויתחזק בנפשו מאור פני מלך איליו בפנים מאירות ביותר הרבה יותר משידבר לו דברי אהבה וחשק רב ברוב עוז וחיבה כו', וגם כנ"ל דהוד מלך נראה בפניו דוקא לא בדבור שהוא בחי' הדר מלך לבד כו', לפי שבפנים דוקא מאיר כל הפנימי' והעצמית יותר כו', וע"כ עיקר התגלות השמחה או בשורה טובה הוא בפנים דוקא לא במקום אחר, וכן חכמת אדם תאיר פניו דוקא שלמעלה מהכיל בכלי הדבור כלל כו' (וכנ"ל דבראיית פני המשפיע מאיר עצם חכמתו כו'), ולכך נק' פנים ע"ש הפנימית כו', וגם פנים הוא ל' פונה דכאשר קוראים לו נפנה בפנים שזהו הוראה ששם מלובש כל העצמות כו', וכמו פנה אלי וחנני כו' וכמו ממקומו יפן ברחמיו כו' ממקומו העצמי דפנימית ועצמות א"ס כו' שזהו

בחי' פנים כו'. וזהו כללות ההפרש בין ש' ס"ג דתהו לש' מ"ה דתיקון דש' ס"ג עם היות שהוא מפנימיות א"ק ה"ז בחי' התגלות והתפשטות לבד כו', וש' מ"ה שממצחא דא"ק הגם שבא בדרך בקיעה ה"ז בחי' פנימיות ועצמות ממש כו' וכמשי"ת.

וע"פ הנ"ל יובן ענין פרה אדומה, דהנה כתיב מי יתן טהור מטמא, ואי' במד"ר זה אברהם מתרח כו' לא אחד יחידו של עולם כו', דהבירור דאברהם מתרח ה"ז בירור מגקה"ט לגמרי וזהו דוקא מיחידו ש"ע בחי' אנת הוא חד כו', דהרי כל הבירורים הן ע"י החכ' וכמא' בחכ' אתברירו כו', אך ענין הבירורים הוא רק להפריד את הטוב מן הרע בורר אוכל מהפסולת לא שהרע עצמו יהפך לטוב, אבל בכדי שהרע עצמו יהפך לטוב זהו מבחי' יחידו ש"ע היינו בחי' הכתר כו', וכמו"כ בכדי לטהר טמא מת שהוא אב הטומאה שזהו מגקה"ט שאין זה בדרך בירור שהרי אין בהם טוב כלל כ"א הוא שהרע יהפך לטוב זה צ"ל דוקא מבחי' העצמות דהיינו ש' מ"ה שלמעלה מבחי' מ"ה דחכ' כו', וכמשנת"ל פרס"ד דבכח העצמות הוא גם להפך הכחות בעצם הטבע שלהם כו'. וז"ש והי' אמונת עתיך כו' חכמת ודעת חכמת