תקלז

יפעול בשרים העומדים לפניו הארת אורה ושמחה בפניהם לשמוח גם הם עמו בשמחה עצמיות ופנימיות ויתחזקו ביותר לכל דבר עבודה שבלב בתוספ' כח ועוז בנפשם הרבה יותר מן הדבור שהמלך מדבר עמהם כו', וגם בעת מלחמה שיחזקם להפקיר עצמם ע"י הארת פני מלך עוד יותר מע"י התעוררות בדבור כו', דעם היות שהדבור אז הוא ג"כ בהתגלות עצמית לא רק בדברי טעם כו', מ"מ ע"י שהמלך מראה להם פנים מתחזקים ביותר ובכח זה דוקא הולכים בחוזק גדול בכח ועוז לעמוד בקשרי מלחמה בהפקירות גדולה יותר ממה שפועל עליהם התעוררות הדבור כו'. והנה מצינו בדוגמא כזאת שע"י ראיית פנים בא המשכת העצמות מה שאינו בא בדבור כו', וכידוע במ"ש אך בצלם יתהלך דאי' ע"ז בירושלמי כל האומר שמועה מפי אומרה יהי' נדמה לו כאלו בעל השמועה עומד לפניו כו', ומבו' ע"ז ע"פ מה שנודע ההפרש בין השפעה חיצוניות להשפעה פנימיות, דהשפעה חיצוניות הוא כמו השפעת השכל שבדבור שהוא רק הארה לבד לא עצם השכל ממש וע"כ לא יתהווה מזה מהות שכל אצל המקבל כו', אבל השפעה פנימית היא השפעה עצמיות וכמו

בהולדה בדומה שנעשה מהות שכל אצל הבן כו' והיינו מפני שנשפע בזה העצם ממש כו', ובדוגמא כזאת הוא בראיית פני המשפיע בעת ההשפעה שעי"ז נשפע לו העצם היינו עצם חכמתו של הרב שאינו בא כלל בדבור כו', והיינו שעי"ז מתדמים עצם החושים שלו לחושי הרב ולא רק מה שנעשה בעל שכל יותר ע"י קבלת ההשפעה מהרב דמ"מ החושים שלו אינם כמו חושי הרב, וע"י ראיית הפנים מקבל עצם חכמתו שיתדמו איליו גם בעצם החושים שלו כו', וכמו שא' רבי האי דמחדדנא טפי מחבראי מפני שראיתי לר"מ מאחוריו, דר"מ הי' בו היתרון בחידוד ופלפול עד שלא יוכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו כו', ורבי ע"י שראה את ר"מ מאחוריו נעשה מחודד בשכלו ואילו ראיתיו מלפניו כו', הרי שיש בראיית פנים מה שלא יש כלל השפעה כזו בדבור שגם כשמדבר מעומק ופנימית נפשו ומ"מ הרי אינו בא בזה העצם ממש, וכמו במדבר דברי אהבה או דברי שכל כו', ובראיית הפנים העצם בא ומתגלה בזה כו', וזהו מה שהעצם בא בהעלם, אמנם כמו"כ בהתגלות העצמות מאיר בהפנים ביותר ועושה רושם גדול בהזולת כו'.

קיצור. והנה במצח ובפנים ג"כ מתגלה עצם פנימיות הנפש, וכמו בתק"ש עד שיתאדמו פניו שזהו התגלות העצמות, וכמו בשמחה עצמיות שמהפך טבע הכחות לפי שעה, וגילוי אור עצמי בשכל ומדות, הרי ניכר בפנים, ובדבור התגלות עצמות הכחות, ובפנים התגלות עצמות הנפש. וכמו הוד מלך, והארת פניו פועל בהשרים ובהעם יותר מהדבור. ובראיית פני המשפיע נשפע עצם חכמתו בדוגמא דהשפעה עצמיות שמתדמה בעצם החוש כמו הרב.

רסה) אמנם ג"ז א"א לומר שכל עצם פנימית הנפש כמו שהיא ממש בא בהתגלות בעור הפנים, שהרי אין ערוך לגשם עור ובשר ודם שבפנים לפנימיות רוחניות הנפש כלל וכלל כו', ואינו דומה להבל הדבור דעם היותו הבל חיצוני ה"ה מ"מ הבל רוחני מרוחניות הנפש כו', וגם אותיות הדבור הגם שהן אותיות מורגשים מ"מ ה"ה רוחניים שהן כחות וגילויים מהנפש כו' משא"כ עור הפנים ה"ה גשם שבאין ערוך לגבי רוחניות הנפש כו', אלא צריכים לומר שהמתפעל מאור פני