תקכז

טובו והוא נאבד לגמרי מהרב טוב הצפון לעוה"ב כו', ולהיפך חסד שבגבו' הוא שהחסד הוא בחי' חסד ממש רק שבהתגלות היא מדת הגבו' ותכליתה חסד, וכמו יסורי הצדיקים בעוה"ז בכדי להרבות שכרן בעוה"ב כו', וכמו יסורי גלות בשעבוד קשה בטרדת פרנסה בכדי לפוטרם מגיהנם דאברהם בחר לו שעבוד כו', וכידוע דיסורי עוה"ז הן באין ערוך לגבי יסורי גיהנום וכמ"ש הרמב"ן ז"ל דיסורי איוב ע' שנה הן באין ערוך לשעה א' גיהנום כו', והוא מפני שבגיהנם הוא הריחוק מאלקות לגמרי ולכן היסורי' דשם הם יסורים גמורים ר"ל, משא"כ בעוה"ז הרי אינו רחוק מאלקות לגמרי שהרי ביכולתו להיות קרוב, ומאחר שביכולתו להיות קרוב אין הריחוק ריחוק אמיתי ח"ו, וידוע דאוא"ס הסובב נמצא בעוה"ז דוקא כו' וכמ"ש בלקו"ת בד"ה את קרבני לחמי, וע"כ היסורים בעוה"ז ה"י ה"ז לטובה כו', וכן המייסר את בנו בכדי שילך בדרך הטוב דתכליתה היא עוצם האהבה לבנו וכמ"ש ואהבו שחרו מוסר כו' כמשנת"ל פרכ"ד, דבכ"ז עם היות שבהתגלות הוא בחי' גבו' מ"מ בהעלם הוא בחי' חסד גדול כו'. והתכללות זאת היא ע"י

המוחין דבד"כ שיהי' ב' הפכים חסד ודין זהו ע"י המוחין (ובכלל הוא בבחי' מוחין דגדלות דבקטנות המוחין א"א להיות שניהם דמי ששנאוי אצלו לא ישפיע לו ולהיפך את האוהב לא יוכל לצער באיזה עונש ודין כו', הגם שזהו לטובתו אך מצד קטנות המוחין שלו אינו יכול לעמוד בשני הפכים כו' ורק בגדלות המוחין יכול להיות שניהם כו'), ובאמת הרי יש בזה טעם דשלוות הרשעים בעוה"ז בריבוי השפעה הוא מפני שיש בו קצת טוב כו', הרי עם היות שהוא רשע ורע דמשו"ז מגיע לו עונש רב כו', מ"מ חיוב חכמתו ית' שמפני הקצת טוב שבו מגיע לו שכר טוב כו', דכך היא מדתו ית' שלא לנכות את מעשה הטוב מפני מעשה הרע כו', וע"כ על המקצת טוב שבו מגיע לו שכר טוב כו', רק מפני התגברות הרע שבו ע"כ נותנים לו השכר בעוה"ז שזה טוב הפחות בכדי למונעו מהטוב הנעלה דעוה"ב כו', והיינו שבזה גופא יש ג"כ דין וגבו' בכדי להאבידו שלא יקבל שכר בעוה"ב כו', אבל בשניהם יש טעם המחייב כן כו', דלהיות שנמצא בו טוב מגיע לו שכר, ומפני התגברות שבו נותנים לו השכר בטוב הפחות כו'. וכן ביסורי

הצדיקים ויסורי גלות וכה"ג ה"ז בכדי למרק העון דאין אדם צדיק כו', הרי עם היותו צ"ג ומגיע לו שכר הרבה כו', מ"מ מפני איזה חטא ועון אפי' בדקות דסביביו נשערה כו' מגיע לו העונש, ובחסד ה' עליו שזהו מצד התגברות הטוב שבו לפרוע ממנו בעוה"ז ולמונעו מיסורי גיהנום כו', ושיהי' שכרו שלם בג"ע ובעוה"ב כו'. וזהו ג"כ ענין השמחים ביסורים שומעים חרפתם ואינם משיבים כו', דאין הכוונה שאינו מרגיש היסורים או החרפה ולא איכפת לו כלל, דא"כ אין זה יסורים וחרפה כלל ואינו שייך לומר השמחים כו', וגם אין הדעת סובל ענין החרפה ר"ל ורק השוטה וחסר דעת לא ירגיש בחרפה ויסורים ר"ל מפני שהוא כבהמה כו', אבל האדם באשר הוא אדם ירגיש היסורים והחרפה ולא טוב לו מזה כו', ומ"מ הוא שמח כו', שזהו רק מפני האמונה והדעת האלקי שיש בזה טובה גדולה בהעלם למרק עוונותיו כו', וידיעה זאת היא השולטת על המדה טבעיות להיות אדרבא שמח כו' (וזהו מצד הידיעה דוקא דהאמונה לבד אינו מספיק ע"ז שיהי' בשמחה רק שלא יבעוט ח"ו, ורק ע"י הדעת האלקי שיודע ומרגיש שזה

לטובתו יהי' שמח בזה כו'), ועם היותו שמח מ"מ לא טוב לו היסורים כו', וישנם שניהם דמצד שהן יסורים משו"ז לא טוב לו ועושה כיווץ בנפשו ומצד שזהו לטובתו ה"ה שמח בזה ומתרחב נפשו שיהי' עוד הטוב ביותר כו', וכן בשומע חרפתו וכמו