תקכד

ירושת אורות דתהו שזהו ע"י הבירור והיינו התעסקות בחי' ש' מ"ה לברר שזהו בבחי' התלבשות כו', והיינו נגד ב' בחי' ביטל הנ"ל דבחי' שתיקה בכלל ובחי' הס מפניו כו' אומר וירשנו אותה בבחי' בירור פרטי, ויכול נוכל לה בבחי' החלישות בכלל כו', וזהו כי יכול בדרך נתינת טעם דמה שיכול להיות הבירור פרטי הוא ע"י שיש תחלה החלישות בכלל כו', ומש"א אם אומר לנו לעשות סולמות כו' זהו בחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד שיש ג"כ בתיקון והו"ע וראשו מגיע השמימה כו', רק שבתיקון ג"ז הוא בבחי' הביטול ע"י ש' מ"ה בכלל וע"י הקדמת העבודה שעפ"י טו"ד כו' וכמשנת"ל סד"ה בהעלותך, וזהו שאם משה בחי' ש' מ"ה אומר לנו לעשות סולמות בבחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד ג"ז הוא בבחי' ביטול כו'. וזהו ויהס כלב דהמרגלים טענו כי עז העם בחי' המדות דתהו עז"א ויהס כלב השתיקן בבחי' הביטול ע"י ש' מ"ה דמשה וזהו כי יכול נוכל לה וגם וירשנו אותה בבחי' בירור פרטי כו'.

קיצור. והנה גם עצם החלישות דמדות הוא מהמוחין, ולא ע"י התעסקות, כנראה בחוש, והוא מפני שבמוחין שורה אור עצם הנפש, והעיקר הוא מבחי' החכ', דחכ' היא בחי' מ"ה ביטול למעלה מהשגה, ע"כ שורה בה אוא"ס, ולכן בחכ' הוא ביטול עצמי, וע"כ החכ' היא בחי' התאחדות ממש באוא"ס, וע"י החכ' נעשה ביטול וחלישות במדות, ובפרט שהחכ' ה"ה מעצמות הנפש, יש לה שליטה על המדות שהן התגלות השרשה עצמית, כמו שליטת התענוג על הרצון (ומ"מ אינו משנה ההטבעה כמו שהתענוג אינו משנה עצם הרצון). וזה ויהס כלב שתיקה ביטול וחלישות המדות, אל משה ע"י ש' מ"ה דחכ', וזהו יכול נוכל לעשות חלישות באורות דתהו, וירשנו אותה ע"י הבירורים.