תקכא

נתתקנו הכלים דתהו חזרו ונמשכו האורות שנסתלקו כו' וכמ"ש בע"ח, הנה המשכה זו אין זה בבחי' גילוי העצם כלל דענין גילוי העצם הוא שמעין העצם עכ"פ והיינו שהגילוי הוא ג"כ בל"ג כמו העצם כו', וכאן הרי העצם הוא בחי' הכתר של הספי' שאין בה פרטים כלל כו', וההארה היא הפרטי מדרי' שבה כמו מהחכ' ולמטה כו' שהן ב' מדרי' מובדלות זמ"ז כו' (ולפ"ז צ"ל דמה שהכלים דתיקון יורשים אורות דתהו זהו היתרון שנעשה למעלה ע"י הבירורים שלמטה דוקא, דהנה התיקון שהי' מלמעלה זהו שהאור יהי' בבחי' חלישות והיינו שלא יהי' בבחי' הכתר כ"א מהחכ' ולמטה דאין זה עצם האור וגם גילוי מן העצם כנ"ל, וע"י העבודה למטה נמשך עצם האור דתהו שמתלבש בכלים דתיקון כו', וי"ל שזהו דוקא ע"י מלמטלמ"ע שהו"ע או"ח שחוזר לקדמותו כו', דהנה הרפ"ח נצוצות הן נצוצי האורות כנודע, וע"י הבירור בדרך או"ח ה"ז מגיע בעצם האור ממש כו', גם י"ל דע"י הבירור דשבה"כ דתהו שנכללים בכלים דתיקון נעשים בבחי' מרחב לקבל בחי' אורות העצמים דתהו כו', וזהו רחבה מצותך מאד שהמצות שלמטה נעשים

כלים רחבים לקבל מאוד העליון בחי' האור הבל"ג כו'). וכמו עד"מ בנפש מדות טבעיים ומדות שכליים שישנם שניהם בנפש ואין השכליים הארה מהטבעיים עם היות שנלקחים מהם כו' וכמשנת"ל פרנ"ב, דהמדות שע"פ השכל אין עצם מהותם מן השכל רק לידתן והנהגתן הוא מן השכל כו' (וכאשר גם האדם הרי בתחלת ההתגלות ה"ה טבעי כמו בזמן הקטנות כו', ואח"כ נעשה שכלי שמדותיו המה שכליים כו' ה"ז כמו ממהות למהות אחר כו' ושניהם ישנם בו כו') והו"ע מיעוט וחלישות האור כו' ואז הן כלים לאור המוחין להיות לידת המדות מן המוחין ושיתנהגו עפ"י המוחין כו'.

קיצור. ומוחין הוא השגה בבחי' הפשטה, ובאוא"ס שלמעלה מהעולמות, שמאיר בגילוי גם בלב, והלב בוער ביותר, וכמו נשיק לעפרא מהתפעלות יתירה שבלב, אך אינן במורגש, וכן למעלה בזה"ג ההנהגה מבחי' מל', ומז"א רק נה"י, ובזה"ב האיר בחי' ז"א כשמאיר בו בחי' חכ' הממוצע לגילוי אור, וע"י ז"א הגילוי למטה, והרי כ"ז כשהמדות הן כלים אל הגילוי, וע"כ בתהו שנתגלה בחי' חיצוניות העקודים כמו שהוא, בחי' כתר, שהיו בתוקף ריבוי האור, ובתיקון בחי' מיעוט האור, כמו עצם והארה, וגם לא בבחי' גילוי מן עצם אורות דתהו (וע"י הבירורים דאו"ח נמשכים עצם אורות דתהו), וזהו בחי' חלישות המדות, ואזי הם כלים לבחי' המוחין.

רנח) ואמנם עדיין צ"ל מאין בא החלישות בהמדות מאחר שבעצם הן בבחי' תוקף גדול מאין בא בהם החלישות להיות נולדים מן השכל ולהיות כלים אל אור השכל להתנהג ע"י כו', וא"א לומר שזה גופא נעשה ע"י השכל שהרי פעולת השכל היא בבחי' התלבשות דוקא, וכמשנת"ל פנ"א ההפרש בין הרצון והשכל דהרצון פועל בבחי' מקיף והיינו בבחי' כח ותוקף כו' והשכל פועל בבחי' פנימי דוקא מפני שהוא כח פנימי בעצם כו', והמדות כמו שהן בתוקף הרי אינם כלים לאור השכל ואיך אפשר להשכל לפעול בהם כו'. אך באמת אנו רואין דסיבת חלישות המדות הוא מן המוחין, שהרי התינוק מדותיו הן בתוקף וכשיגדל ומאיר בו אור השכל נעשים המדות בחלישות, הרי אנו רואין בחוש שזהו מפעולת המוחין

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.