תקיט

באהבה כו', וזהו פועל הביטול בהמדה כו', דהרי מהמדה יכול להיות יניקה וכמ"ש לא יחפץ כו' בהתגלות לבו דיכול להיות שיפול בהיפוך ח"ו, דהיינו גם במדות הנולדים מן השכל להיות שזהו רק מהבכן לבד וה"ה במדה מורגשת יכול ליפול כו', אך ע"י הרגש ההשגה גם בהעלם ה"ז עושה שהמדה הוא בבחי' ביטול כו' וכמ"ש במ"א.

קיצור. ויניקה הוא שהמדות הן ע"פ טו"ד, התבוננות בגדולת ה', מה רבו מעשיך ומה גדלו מעשיך, ושההתהוות היא בכח הא"ס ולכן יש בזה ב' הפכים דקירוב וריחוק, והוא ההתבוננות בהארה האלקית שבעולמות, ומאיר רק הבכן בלב, ומ"מ יש בזה אור, וגם אור המוחין מרחף על המדות להיות בהם ביטול.

רנז) אמנם תכלית ההגדלה הוא בחי' מוחין והוא שההתבוננות הוא בעומק ופנימיות הענין גם בהתבוננות הנ"ל בגדולת ה' בהתהוות העולמות כאשר ההתבוננות היא בעצם הענין בבחי' הפשטה מלבושי השגה כו', או שההתבוננות היא באוא"ס שלמעלה מבחי' התלבשות בעולמות כו' דבזה ממילא ההשגה היא בבחי' הפשטה כו', דבהתבוננות זאת מאיר האור גם בלב דהיינו בעת ההשגה גופא שמאיר האור במוחו ה"ז מאיר בגילוי בלב ג"כ ומתעורר ומתפעל בלבו בעת ההשגה וההתבוננות רק שאין המדות במורגש כלל מפני עוצם הגילוי שמאיר בהמדות אינם מורגשים כלל כו', ועם היות שהמדה היא בתגבורת גדולה שלבו בוער ביותר מפני שהיא קרובה יותר אל המוחין כו', שהרי לידת המדה היא מן המוח וממילא אינו דומה אם המדה היא רק מהבכן שהיא מרוחקת מן המוחין או שהיא בעת ההתבוננות ומעצם ההתבוננות שהיא בקירוב מאד אל המוחין כו', רק להיות שאור ההשגה (והוא האור האלקי המושג כו') מאיר בה בגילוי ממש כו', אינה בבחי' מציאות ובבחי' מורגש כלל כו'. ובדוגמא כזאת מצינו בסודות ורזין דאורייתא

גבי הרשב"י כששמע רזין עילאין מרע"מ גחין ר"ש ונשיק לעפרא כו' שזהו מהתפעלות הלב כו', ואין זה כמו זלגו עיניו דמעות האמור גבי רע"ק כששמע סודות התורה מר"א, וכן ברשב"י כששמע מר' נהוראי שזהו מהתפעלות המוח שעושה כיווץ בהמוח ומזה הוא סיבת הדמעות כו', אבל ענין גחין ונשיק לעפרא זהו מהתפעלות הלב, והרי אין זה במורגש כלל הגם שההתפעלות היא גדולה ביותר כו', וכן הוא בהתפעלות המדות הבאים בדרך ממילא מהמוחין אינם במורגש כלל כו', וזהו תכלית הגדלת המוחין שמאיר בהם גילוי אור רב דאז אינם במציאות ובמורגש כלל כו'. וכמו"כ היא הדוגמא למעלה בהגדלת ז"א בג' מדרי' דעי"מ כו', דעיקר ענין ההגדלה הוא בבחי' הגילוי כו', ובחי' עיבור הוא בתכלית הקטנות וההעלם כו', ומוחין דיניקה הוא שמאיר בהם גילוי אור אך הוא בחי' מוחין שבמדות לבד כו', ובחי' מוחין הוא שמאיר גילוי אור בז"א כמו באו"א כו' (ועמשית"ל באורך ענין ההגדלה דעי"מ), וזהו ההפרש בין זה"ג לזה"ב, דבזה"ג גילוי המדות הוא בבחי' נה"י לבד, וכידוע שהגלות נק' עיבור כו' בגלותא קוב"ה

סליק לעילא כו' בחי' סילוק האור מז"א כו', וזהו סיבת ריבוי ההעלמות וההסתרים וכמו אותותינו לא ראינו אלביש שמים כו', ועיקר ההנהגה בזה"ג הוא מבחי' מל', וכנודע שגם במל' יש ז' מדות רק שהן בבחי' אספקלרי' דלא נהרא בחי' העלם כו', ומה שנמשך מז"א הוא