תקיח

גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו שבזה ניכר גדולת ה' ובזה אנו יכולים להשיג גדולתו כו', דגדולת ה' בעצם אין אנו יכולים להשיג רק מפעולותיו ית' כו', וזהו אימתי אנו משיגים גדולתו כשהוא בעיר אלקינו עולם הדבור העליון כו', דעיר הוא מריבוי בתים ובית נעשה מריבוי אבנים כו', דאבנים הן אותיות שתי אבנים בונות שתי בתים כו', ועיר אלקינו הוא כללות עולם הדבור בריבוי אותיות וצירופים שהן מקור כל הנבראים שנתהוו בריבוי עד אין קץ ושיעור, וכמ"ש מה רבו מעשיך ומה גדלו מעשיך כו' מה רבו מעשיך הן ריבוי הנבראים דבכללות הן דצח"ם ובפרטיות יש בזה ריבוי עד אין שיעור כו', וכ"ז בעולם התחחון והרי כל דבר שלמטה יש לו שרש ומקור למעלה, וכמו כד קארי תרנגולתא מברך הנותן לשכוי כו' דבשרשו הוא מלאך גבריאל ובשרש שרשו ה"ג דאימא כו', דבכ"ז הרי יש ריבוי עד אין שיעור ממש כו', ומה גדלו הן גדולי הנבראים הן בכמות דמן הארץ לרקיע כו', רגלי החיות שוקי החיות כו', והן באיכות שגדולים במעלתן כו', ומכ"ז מובן גדולת ה'

הבורא ומהווה הכל כו', וכדאי' במד"ר ע"פ השמים מספרים דמאבני דהוא מתגושש בהון כו' (ועמשנת"ל פ' צ"ט), וכ"ז נתהווה רק במאמר א' ורוח פיו וכמש"א ברוך שאמר והי' העולם דבאמירה א' נבראו כל העולמות כו', ואופן ההתהוות הוא בדרך אין ערוך שז"ע יש מאין כו', ומ"מ יש בזה כח הא"ס דבכדי שיהי' התהוות זהו בכח הא"ס דוקא שאין זה בחוק הנבראים כלל כמו עו"ע שנמצא ג"כ בחוק הנבראים, משא"כ בריאה יש מאין אין זה בחוק הנמצאים כלל כ"א בכח הא"ס שהוא לבדו בכחו ויכולתו כו', ולכן יש בענין הבריאה שני הפכים דהרי ההתהוות צ"ל בבחי' קירוב ובבחי' שייכות האין אל היש כו', ובהיפך הוא בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא שזהו להיות שזה כח הא"ס לכן יש בזה דבר והיפוכו כו', וכשיתבונן בכל פרטי הדברים בזה שכ"ז מבואר באריכות בפסוד"ז יתפעל בנפשו מאד על גדולת ורוממות ה' בענין ההתהוות ויהי' עי"ז קירוב נפשו שמתקרב מאד אל אלקות כו'. וכמו"כ בענין ואתה מחי' את כולם איך שבכל דבר יש אור וחיות אלקי המחי' ושהעיקר הוא אלקות כו', ובפרט כשמתבונן באופן התלבשות

האור האלקי שהוא בבחי' צמצום כו' ובאופן האור האלקי בכל עולם בפרט כו', שע"י כ"ז יהי' התגלות האהבה שחפץ באלקות ובהגילוי אלקות כו'. וז"ע מוחין דיניקה שיש בזה גילוי המוחין והתגלות המדות כו', ומה שנק' יניקה הוא מפני שבעת התגלות האהבה אז המוחין הן בהעלם ונשאר רק מעט מן המוחין בהמדה שז"ע יניקה שאינו עצם הדבר כ"א הארה לבד כו', דלהיות שההתבוננות היא בהאור האלקי השייך אל העולמות כו' דבד"כ זהו בחי' המוחין השייכים אל המדות כו', דהשגה זו היא בלבושי השגה כו', כי השגה והתבוננות הנ"ל צ"ל בעניני שכליים המכריחים ומחייבים איך שהוא כך כו' וכמ"ש במ"א באורך, וע"כ הגילוי כמו שהוא בהמוחין אינו מאיר בלב והתעוררות המדות הן רק מהבכן לבד כו', והיינו לפי שכללות ההשגה היא השייכה אל המדות לבד והיא בהאור האלקי השייכה אל העולמות כו', ומלובש בלבושי השגה כו' (דכ"ז הא בהא תליא כו') ע"כ תולדות המדות הוא מהבכן לבד כו', וע"כ זהו בחי' יניקה דהיינו רק הארה לבד כו', ולכן באמת המדה הנולדה מזה היא מדה מורגשת מפני שאין בה אור

וגילוי רב מהמוחין כו', ומ"מ יש בה אור וחיות שהרי הבכן זהו הטעם של המדה שזהו בחי' המוחין שבמדות כו' וכמ"ש במ"א, וגם אור המוחין מרחף על המדה מלמעלה דהיינו שגם בעת התפעלות המדה נרגש בהעלם ההשגה שממנה נתפעל