תקיז

כו' כנ"ל, הרי שיש בזה קצת שכל כו'. וחג"ת שבנה"י הן המדות השייכים לפועל וכמו מי שמסכים בלבו להיות סו"מ וע"ט בפו"מ בהסכם חזק וזה רק בהסכם לבד, לא שהוא בו בעצם וכמו פרומקייט טבעיות שזהו שבטבעו הוא סו"מ כו', אבל בזה מצד העצם יכול להיות באופן אחר לגמרי רק שעשה הסכם חזק להיות סו"מ וע"ט ולהדר בוע"ט וכמו"כ לעשות זהירות בעניני סו"מ כו', דבהכרח שיש בזה התעוררות אהוי"ר ואיזה הרגש אלקי דאל"כ מאין בא ההסכם כו', דהרי אהוי"ר הן מקור מ"ע ומל"ת וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב ש' ה' כו', ואם הי' לו אהוי"ר באמת הרי הי' חפץ באמת בקיום המצות כו', וכאן הרי לא יש התעוררות אהוי"ר באמת כו', מ"מ סיבת ההסכם החזק ובפרט להזהר בעניני סו"מ ולהדר בוע"ט בהכרח שיש בזה איזה התעוררות ואיזה הרגש כו', רק שזהו בקטנות מאד כו'. וחב"ד שבנה"י זהו האהוי"ר שבתבונות מוחו ותעלומות לבו וכמ"ש בסש"ב פט"ז שגם אין יד שכלו ורוח בינתו משגת להוליד אהבת ה' בהתגלות לבו שיהי' לבו בוער כרשפי אש כו', רק האה' מוסתרת כו', שהלב מבין גדולת א"ס

ב"ה דכולא קמי' כל"ח ממש אשר ע"כ יאתה לו ית' שתכלה אליו נפש כל חי לידבק ולהכלל באורו, וגם נפשו ורוחו כו' כך יאתה להן כו', ולית מחתב"כ כ"א כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצותי' כו', ואי לזאת יאתה להן לחבקו בכל לב ונפש ומאד כו' שכ"ז אינו בבחי' השגה ממש שהרי אין יד שכלו משגת כו', ובפרט בענין דכולא קמי' כל"ח שתהי' הידיעה בהאורות והגילוי' ואיך שכולא קמי' כל"ח ובפרט הידיעה בהפלאת עצמותו כו'. וכידוע דבענין כולא קמי' כל"ח יש ב' אופנים הא' כמו שכל הגילוים הם רק הארה לבד ואינם תופסים מקום כלל לגבי עצמות כו', והב' ידיעת מעלת והפלאת העצמות איך שהכל קמי' כל"ח כו' וכמ"ש במ"א, דלכ"ז אין לו שייכות כלל להשגת הענין כו', רק מה שיודע שהוא כך דכולא קמי' כל"ח כו', וה"ז כמו הידיעה דבריאה יש מאין שנת"ל כמו"כ הוא בידיעה זו כו', ומ"מ ה"ז אצלו בידיעה שחושב בזה ויודע שכך הוא ומרגיש את הענין קצת וג"ז שכך יאתה לו ה"ז בבחי' הרגש אצלו, דעם היות שאינו בבחי' אהבה ממש בהתגלות מ"מ מורגש אצלו איך שכך יאתה לו כו', שבאם לא יהי'

ההרגש כלל (רק ידיעה חיצוני' לגמרי) לא יהי' בזה התגלות האהבה מוסתרת ג"כ כו' כ"א שזהו עכ"פ בבחי' ידיעה והרגש כו', והיינו שיש בזה מבחי' המוחין ומדות כו', רק שכ"ז הוא בקטנות מאד ובכללות הוא בחי' עיבור לבד שזהו רק נה"י כו'.

קיצור. ופרטי ההגדלה הן עי"מ, עיבור נה"י תכלית הקטנות ואינו בציור אדם, והו"ע האופנים, ומ"מ ה"ז הגדלה שיש קצת מוחין, דנה"י שבנה"י הוא שמודה מצד הידיעה כללית, וכמו הידוע לחכם מופלג מודה בשכלו הגם שאינו משיגו כלל, וכן מודים אנחנו לך שאתה מהווה הכל, הגם שאינו יודע כלל ענין ההתהוות, ומתפעל קצת. חג"ת דנה"י הסכם חזק בסו"מ וע"ט, דבהכח יש בהעלם איזה אהוי"ר מקור מ"ע ומל"ת. חב"ד דנה"י אהוי"ר שבתבונת מוחו ותעלומות לבו שאינו השגה ממש (ב' ענינים בכולא קמי' כל"ח ביטול האורות והפלאת העצמית) מ"מ יש בזה איזה הרגש בהענין ושכך יאתה לו להיבטל איליו.

רנו) והנה בחי' יניקה הוא שיש התגלות המדות הבאים ע"י השגה והתבוננות כשמתבונן היטב בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות, דהנה כתי'

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.