תקט

הן מושרשים בנפש, י"ל דזהו כחות לבד רק שמושרשים ונטועים בעצם הנפש, אבל ענין הטבע הוא השרשה פשוטה דעצם הנפש, דכל עצם הנפש הוא בהשרשה זו (עס נעמט ארום דעם גאנצין עצם) שהתגלות כל הכחות הוא לפי אופן השרשה זו כו', וענין השרשה זו הוא כאשר ידוע דכללות הנפש הוא לפי אופן שרשו ומקורו אם במדת החסד או במדת הגבו' כו', ומה שנק' זה השרשה הוא מפני שהנפש בעצם הוא למעלה מזה ואין לומר בה דשרשה הוא בבחי' החסד או בבחי' הגבו' כו', וזה ששרשה בחו"ג הוא כעין ציור בנפש (ומובן שאין זה ציור ממש כו') והו"ע השרשה לבד רק שהוא השרשה פשוטה כו', והמדות הן התגלות השרשה פשוטה הנ"ל. והטבעיות לא תשתנה לעולם כו', דמי שהוא איש החסד לא ישתנה לעולם לאיש הגבו' כו', וכן מי שהוא בטבע הגבורות לא ישתנה בעצם מהותו להיות בטבע מדת החסד כו', וגם כמה שמייגע א"ע לשנות טבע המדה שלו (וכמו גם במדת החסד יכול להיות שמייגע א"ע להיות באופן אחר מפני שהשעה או המקום צריך לכך וכה"ג, ומכ"ש במדת הגבו' דשייך יגיעה לשנות המדה כו') לא תשתנה המדה בעצם כו',

רק יכול להיות התעלמות איזה כח לפי שעה ולהתנהג בהמדה הפכית, וכמו אאע"ה שכבש את רחמיו מעל בנו יחידו והתנהג במדת הגבו' כו' שזהו רק לפי שעה שיש בכח הנפש להעלים איזה כח לגמרי כו' וכמ"ש במ"א, וג"ז הי' בדרך נסיון והיינו רק לקיים רצון ה' יכול להיות התגברות כזאת כו', ובמ"א מבו' שגם בזה הי' מדת האהבה (דאברהם אוהבי כו') והיינו להיות בחי' הקירוב והדביקות באלקות עי"ז כו', וא"כ הרי בעיקרו ויסודו הוא בחי' החסד והאהבה כו', ומ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה היינו היראה שלא יפרד ח"ו וכמ"ש במ"א, הרי שעצם הטבע אינו משתנה כו'. וכן במדת הגבו' יכול להיות שאיש הכילי יהי' כמו איש הטוב בעצם בעת השמחה כמו בשמחת בנו יחידו כו', ה"ז ג"כ רק לפי שעה וגם שאז הטוב הוא בתגבורת גדולה כו' והיינו שעצם טבע המדות אינו משתנה כו', ואפי' ע"י עבודה בכח הנה"א לשנות מדות הטבעיים דנה"ב וע"ז הוא ירידת הנשמה בגוף וזאת היא כל עבודת האדם כל ימי חייו לשנות הטבע דנה"ב כו', הנה גם כאשר פועל בעבודתו לשנות ולהפך את הטבע מ"מ עצם הטבע נשארת כמו

שהי' כו', רק שקודם היתה המדה ברע וע"י העבודה תהי' הטבע הזאת בטוב וכמו הכעס על ההיפך ורשפי אש בהתפעלות יתירה כו' (ובאמת הכעס על ההיפך אין זה עדיין תכלית הטוב כי מדת הכעס א"צ להיות גם הכעס על הרע רק מה שצר לו מזה שנמצא הרע כו' וכמ"ש במ"א, הנה זה שצר לו (דער ניט גוט) ה"ז ג"כ מדת הגבו', וגם דמי שהוא במדת הגבו' הצער מההיפך הוא בתוקף ביותר כו'), וגם ע"י התשובה שמשנה המהות מ"מ נשאר עצם הטבע רק שבא בציור אחר, וכמו מי שהוא בטבע הגבו' הוא יותר בטבע מרירות ומרה שחורה, וטבע מדת החסד הוא בשמחה ומרה לבנה כו', וכן המדות דנה"א בבחי' חו"ג כמ"ש באגה"ק סי' ט"ו דמדת החסד הוא שמאהבת ה' ומרוב חפצו לדבקה בו הוא חפץ חסד כדי לדבוק במדותיו כו', ומדת הגבו' הוא להפרע מן הרשעים ולענשם בעונשי התורה וכן להתגבר על יצרו ולקדש א"ע במותר לו ולעשות גדר וסיג לתורה כו'. הרי טבע המדות האלו אינם משתנים לעולם כו', הרי שהמדות יש בהם תוקף יותר מהמוחין כו', וזהו לפי שהמדות מושרשים בעצם הנפש למעלה מן המוחין כו', כי המדות הן עצמיות הנפש שבא בהתגלות כו', דהגם שהמדות באים בבחי' כחות היינו בבחי' מציאות דבר ובבחי' תוקף המציאות