תקח

ובתיקון הוא שבא האור בבחי' מיעוט וחלישות שנותן מקום להספי' האחרת כו', שעז"א לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז דארז הוא עץ קשה ביותר שאינו יכולים להטותו לשום צד, וכמו"כ איש הקשה במדותיו שאינם יכולים להטותו כו', דהנה ידוע דהמדות יש בהם תוקף גדול יותר מבשכל כו', שהרי השכל משתנה לפעמים כך ולפעמים כך, דעם היות ששכלו הי' מחייב באופן כזה מ"מ יכול להיות שישכיל איזה שכל וסברא אחרת שמחייבת באופן אחר, וסיבת הדבר הוא להיות כי השכל בא בהתחלקות פרטים דוקא, כי א"א להיות שכל פשוט בלי התחלקות פרטים (לבד מושכלות הראשונות שהן בהנחה מוחלטת בשכל וכמו שהחלק פחות מהכל ושהמרובע הוא בעל זויות וכה"ג, וגם בזה יש ענינים שכשיבואו לידי השגה בהכרח שיהי' בהם ענינים פרטים כו'), דכל ענין שכלי בא בריבוי פרטים, וזה כל ענין השכל לפרט כל דבר שעי"ז דוקא הוא תופס ומשיג את המושכל כו', וכידוע דבינה הוא יסוד אש שטבע האש לפרר ולחלק לפרטים שעי"ז תופס ומשיג את המושכל, וידוע דכל תפיסת דבר הוא ע"י הקצוות, וזה ג"כ ע"י שמתחלק

לפרטים שעי"ז ניכרים הקצוות שהו"ע ההגבלה כו', דהשכל כמו שהוא בכללות עדיין אין הקצוות ניכרים בו וה"ה בלתי מוגבל עדיין כו', וכמ"ש במ"א בענין עיגולים ויושר דעיגולים הוא כמו שהשכל הוא בד"כ ויושר הוא כמו שבא בהתחלקות פרטים כו', וזה כל ענין השכל לפרט כל דבר בריבוי ועי"ז דוקא תופס ומשיג הענין כו', ותפיסא כללית אינו תפיסא מפני שאינו משיג את המושכל כו' (והיינו גם כאשר התפיסא כללית אינו רק ידיעה שטחיות כו' וכמו ביסודות והנחות כלליות שיש בעניני שכליים כשאינו משיג היטב חיוב הדבר לאמיתתו ה"ז תפיסא כללית כו' והבנת הדבר בהכרח שיבוא בכמה פרטים כו'), ולהיות שבא בהתחלקות פרטים ה"ז נותן מקום להשתנות מפני ההתחלקות עצמה שנחלק הענין לפרטים כו', וגם דכל דבר הבא בפרטים בהכרח שיהי' פרטים שונים כו', וה"ז נותן מקום שיוכל לפעמים להשתנות באופן אחר מכמו שהשכיל מקודם כו', כי הפרטים שונים יכול להיות שנושאים את הענין באופן אחר ועי"ז ישכיל בהענין באו"א מהקודם כו', וגם יכולים להטותו מהשגתו דכאשר בעל שכל אחר יסביר לו הענין

באופן אחר יכול להיות שיקבל מאתו וישתנה גם השגתו והיינו לפי שהשגתו שבאה בריבוי פרטים נותן מקום לזה כו', וכמו חכמים שמודים זל"ז אם בההשגה כולה או בפרטים ממנה כו'. וענין העקשות הוא למעלה מהשכל דע"פ השכל אין מקום לעקשות כו', ונודע דעקשות יש בזה ג"כ טעם וכמו שתוק כך עלה במח' והיינו טעם כמוס שלמעלה מהשגה, והיינו שהמתעקש יש לו טעם בזה (א גישמאק) רק שא"א לו לגלות אל הזולת, וזהו מפני שלא בא בבחי' התחלקות פרטים משו"ז א"א לו לגלות וע"כ אינו משתנה כו', ובמ"א מבו' שגם העקשות יוכל להשתנות מפני שיש בזה עכ"פ איזה טעם ושכל כו' (רק הדעת הוא בתוקף ואינו משתנה והוא לפי שהדעת הוא הכרת הענין שלמעלה מהשגה ולכן אינו משתנה ומתחלף כו', וכמ"ש מזה בד"ה תקעו אעת"ר), וזהו שבשכל שייך נחומים וכמ"ש כי לא אדם הוא להנחם דדוקא בלא אדם לא יש נחומים אבל בציור אדם שעיקרו הוא השכל שייך נחומים כו' וכמשנת"ל פקצ"ג. משא"כ המדות הן בתוקף גדול בעצם שאינם משתנים בעצם מהותם כו', דהמדות הן הטבע שבאדם והוא התגלות ההשרשה פשוטה שבנפש, דטבע הוא מל' טבעו בי"ס כו', ובנפש י"ל שהו"ע השרשה, והרי כל הכחות