תקז

בס"ד. ש"פ בהעלותך, תרד"ע

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה כו', וזה מעשה המנורה כו' עד ירכה עד פרחה כו', וצ"ל מה"ע העלאת הנרות הלא הנרות הן בבחי' העלאה, וכמו הנשמה שקרוי' נר וכמ"ש נר ה' נשמת אדם שזהו עד"מ שהלהב עולה תמיד למעלה ונאחז ע"י הפתילה ועי"ז הוא ברצו"ש תמיד כו', וכמו"כ הנשמה היא בבחי' רצו"ש שיש בה ההעלאה לעלות ולהכלל באוא"ס וכמ"ש רשפי' רשפי אש שלהבת י"ה כו' ויורדת למטה להחיות לקיים רצון בוראה כו', ובפנימיות הענין הוא שהיא בבחי' ירידה לקיים תומ"צ שזהו תכלית הכוונה וכמ"ש לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה כו', הרי שהנר הוא בבחי' העלאה וא"כ מה צריכים להעלות את הנרות כו'. גם צ"ל מ"ש כאן וזה מעשה המנורה, הלא במעשה המנורה כבר נאמרה פ' שלימה בפ' תרומה ולמה נאמרה כאן, והמשמעות הוא שזה שייך אל ההעלאה ובשביל זה נשנית כאן, וצ"ל מה שייך מעשה המנורה להעלאת הנרות כו'. והנה רש"י כ' בשם מדרש אגדה למה נסמכה פ' הנרות לפ' הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא הי' הוא ושבטו עמהם א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה

משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות, דגם צ"ל הלא הקרבנות הוא ענין גבוה ונעלה מאד מפני מה העלאת הנרות גדולה משלהם כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל במש"א במשנה דאבות האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית וי"א זו מדת סדום דלדעת הת"ק מדת סדום הוא מניעת השפע מה שזה נהנה וזה לא חסר כלל אבל כשזה חסר קצת אין זה מדת סדום, ולדעת הי"א גם כשחסר קצת ה"ז מדת סדום, ונת' הענין למעלה דמה שזה חסר קצת ה"ז בבחי' השפעה שמבחי' הכלים היינו בהאור המתלבש בכלים שזהו ע"י ירידת וצמצום המשפיע להשפיע בבחי' התלבשות כו', והשפעה זו לא הי' כלל בתהו להיות דהשפעה היא בבחי' ביטול לירד ולצמצם כו' והיא מצד הכוונה העליונה דנעיצת התחלה שבהמקבל כו', וכלים דתהו שהיו בבחי' יש והיו בבחי' שלימות בעצמן לא רצו לירד ולצמצם כו' (כ"א לקבל לעצמן כו') ולא מצאו גרעון בעצמן וגם לא יתרון בהמקבל כו', וע"כ לא רצו להשפיע ולקבל כו', וההשפעה בבחי' לא חסר כלל היא מצד האור שלמע' מהכלי שההשפעה לא בבחי' התלבשות וע"כ לא חסר כלל מפני שאינו יורד מעצמותו ואינו

מצמצם עצמו כו', והשפעה זו הי' ג"כ בתהו אך לא הי' בבחי' נהנה כ"א אדרבא שלא נתן מקום להספי' האחרת כו' והיא ג"כ בחי' הישות והמציאות דאנא אמלוך ולא אחר כו', ונמצא דמה שהספי' לא נתנו מקום זל"ז הוא מצד האורות כו' ומה שלא הי' משפיעים ומקבלים זמ"ז הוא מצד הכלים כו'.

רנא) ומעתה צ"ל ענין התיקון דלפי הנ"ל מובן דהתיקון הי' צ"ל בב' ענינים הא' שהספי' יהיו נותנים מקום זה לזה והו"ע הסבלנות לבד שיהי' סובלים זא"ז כו', והב' הוא שיהיו מקבלים זמ"ז ומשפיעים זל"ז וזהו בחי' התכללות והתאחדות אמיתי דמבלי אשר ימצא ראש וסוף כו' וכמשי"ת. והנה הענין הא' שיהי' סובלים זא"ז הוא בבחי' האור כו', דהיינו שהאור יהי' באופן כזה שיתנו מקום זל"ז כו', דהרי נת"ל פרמ"ח דזה שבספי' דתהו לא הי' החסד נותן מקום לספי' הגבו' כו' הוא מצד האור שהי' בבחי' תוקף האור דאנא אמלוך לבד כו',