תקב

הרוממות והתנשאות יש בזה ב' מדרי', הא' שבא מבחי' רוממות עצמי כו', דרוממות זו נותנת מקום לכל דבר ועם היות שנותן מקום לכל דבר הדבר מצ"ע אינו בבחי' מקום כו' כמשנת"ל פרל"ז, וע"כ ההשפעה מזה הוא בבחי' זה נהנה וזה לא חסר כו', דזה נהנה היינו מה שנותנים לו מקום, וזה לא חסר שאינו נתפס בזה מאחר שמצ"ע אינו בבחי' מקום כו' (והאופן הזה לא הי' בספי' דתהו וזהו שרש דעת הת"ק שזהו מדת סדום כו'), והב' דהתפשטות הרוממות אינו מבחי' רוממות עצמי רק בבחי' הגבהה והתנשאות לבד כו', דמשו"ז אינו נותן מקום לשום דבר כו', ואם יתן מקום ה"ז מגרע ומפחית אותו כו' כמשנת"ל פרל"ו, וא"כ בהשפעה זו אם יתן מקום הרי אין זה בבחי' לא חסר, אדרבא הוא חסר שמגרע ומפחית כו', וע"כ השפעה זו הוא בבחי' זה לא נהנה דהיינו שמבטל הכל כו', ונת' שם דז"ע הרוממות דספי' דתהו כו', וע"כ בההשפעה מבחי' זו הוא העדר נתינת מקום לגמרי אל הספי' האחרת כו'.

קיצור. ומעתה צ"ל בענין ספי' דתהו, דהנה הת"ק מדבר בבחי' אורות דתהו, והי"א בבחי' הכלים, דמבחי' האורות שההשפעה מצד הרוממות, הי' גם בתהו, והנה בהתפשטות רוממות עצמי שנותן מקום, ובעצם אינו בבחי' מקום, הרי זה זה נהנה בנתינת מקום, וזה לא חסר שאינו נתפס, ובתהו שהי' הרוממות רק בבחי' התנשאות הרי בהנתינת מקום זה חסר שמגרע מהותו, ע"כ הי' ההשפעה בבחי' זה לא נהנה שמבטל הספי' האחרת, ומבחי' הכלים שההשפעה מצד הביטול, לא הי' בתהו השפעה כלל.

רמט) וביאור הענין הוא דהנה נת"ל בקצרה בענין רוח האדם העולה כו' וית' לקמן באורך, דשם מ"ה הוא בבחי' עלי' למע' ושם ב"ן הוא בבחי' ירידה כו', והנה ידוע דמ"ה וב"ן הו"ע תהו ותקון דספי' דתהו היו בבחי' שם ב"ן שז"ע שהיו בבחי' מלוכה דבחי' מל' הוא שם ב"ן כנודע (והרי ידוע דתהו הוא בחי' שם ס"ג, היינו בחי' ב"ן דס"ג שז"ע אור העינים שהן ה' אחרונה בחי' ב"ן דס"ג וכמ"ש בע"ח ובשה"ק עולם הנקודים ד"ג), וספי' דתקון הן ספי' דמ"ה כו', והלא בתהו ותקון הוא להיפך דספי' דתהו לא הי' בהם הירידה והמשכה וספי' דתקון הן בבחי' ירידה והמשכה כו', וגם הכלים כל ענינם הוא בחי' הירידה כו' ונת"ל פרל"ט דכוונה העליונה להיות בחי' המשכת וגילוי האור כו' נעוץ בבחי' הכלים דוקא, ששרשן מבחי' העצמות למע' מהאורות כו', ובודאי גם כלים דתהו שרשן מבחי' העצמות והי' בהם נעיצת הכוונה העליונה, ולמה לא הי' בהם בחי' הירידה להשפיע כו'. אך י"ל דהנה טבע העלי' והירידה עיקר סיבת הדבר הוא בחי' האין והיש דכל שהוא בחי' אין טבעו לעלות וכל שבבחי'

יש טבעו לירד כו', וכמו בהד' יסודות טבע האש לעלות מפני שהוא יסוד דק ורוחני כו', והמים שאינם בבחי' הדקות ה"ה יורדים מגבוה לנמוך והעפר יורד למטה כו', וזהו מה שהאור טבעו לעלות למע' להיותו בחי' אין כו' (הגם דאמיתת האין הוא בחי' האו"מ להיותו רק בבחי' גילוי מן העצם כו' כנ"ל פרמ"ג, מ"מ הרי כללות בחי' האור גם האור פנימי הוא בבחי' אין כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה כדכד הב' וכמבו' בכ"ד וכמשנת"ל פקכ"ז שהאו"פ הוא ג"כ גילוי מן העצם ודבוק במקורו דמשו"ז הוא בבחי' אור ובבחי' אין כו', רק שזהו