תצט

הוי' , וי"ל שז"ע יחיד, הוי' אחד ש' הוי' דלתתא, והד' אותיות הן בחי' מדידה, אך זהו בעצם האור, שזהו בבחי' אחדות, וכמו הקול שמורכב באמ"ר ומ"מ הוא קול פשוט, ויחיד ש' הוי' דלעילא אנת הוא חד, ע"ס הגנוזות, או בחי' אוא"ס שקודם עלות הרצון, ועיקר בחי' יחיד הוא עצם האור, והו"ע הפונה קדים קדמונו ש"ע דבשבת יפתח, וש' הוי' הוא ברמז לבד והוא גילוי בחי' יחידה מ' דצלם, וענין ת"ת דאי' בחי' רצון התחתון שלמעלה מהמדות, והגילוי בפנימיות הוא להיות רצון א' לה' לבדו, וגילוי אמיתת המקיף בבחי' פנימי זה יהי' לעתיד, ומפני שהאו"מ אינו מאיר בפנימי ע"כ אינו שייך בזה ענין נתב"ס.

רמז) אמנם האו"פ הרי כללות ענינו הוא להאיר את העולמות כו', ועם היות דאור זה הוא ג"כ בבחי' גילוי מן העצם כו', הרי זהו מה שנמצא מן העצמות אור שלא לפי אופן העצמות ממש כו' וענינו הוא לפעול, היינו פעולת ההתהוות (שההתהוות בפועל הוא מן האור כו') והעיקר פעולת האור והגילוי כו', ואור זה בא בבחי' ירידה מן העצמות שהרי המשכתו הוא ע"י הצמצום דוקא שזהו בבחי' ירידה ויציאה מעצמותו כו' (והיינו שזהו בבחי' ירידה גם לגבי האו"פ כמו שהוא כלול בעצמותו כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה תקעו הב' שהקו הוא בחי' יש מאין לגבי מקורו כו', וכמשנת"ל מפי"ט ואח"ז שהע"ס הגנוזות הן בבחי' פשיטות לגמרי והן בבחי' יחיד כו' ובקו באים בבחי' מדרי' פרטיות בבחי' מציאות כו'), ובכל מדרי' ומדרי' שהאור נמשך ה"ה בא בבחי' צמצום להיות לפ"ע המדריגה ההיא ולהתלבש בבחי' פנימי' דוקא דהיינו להאיר את בחי' הכלים להיות בבחי' אור וחיות פנימי בגילוי ממש כו', וכמו באור וחיות הנפש בגוף הרי האברים מרגישים את החיות מפני שבא בהם בבחי' התלבשות פנימי בגילוי

כו', וכמו"כ הוא שבא בגילוי ממש בבחי' התלבשות פנימי כו'. והנה זה גופא שיהי' האור בבחי' פנימי זהו ע"י שהאור הוא בתחלה בהתלבשות בבחי' כלים שעי"ז דוקא הוא בא בבחי' פנימי כו', דכל התלבשות בבחי' פנימיות הוא ע"י לבוש המלביש את האור שז"ע הכלים כו', והיינו מפני שע"י הכלים נעשה האור בבחי' מציאות ובא בבחי' הגבלה להיות בערך התלבשות פנימי כו', כי האור בעצם גם האו"פ הוא מובדל בערך מבחי' התלבשות ותפיסא באיזה דבר מה כו' (והראי' שגם כמו שנמשך ע"י הכלים ה"ה ג"כ בבחי' הבדלה וכמ"ש אין קדוש כהוי' כו' כנ"ל), וע"י הכלים נעשה האור באופן כזה שיהי' בערך ההתלבשות כו' (והיינו מצד שרש הקדום של הכלי שלמע' מן האור כו', והו"ע נעיצת התחלה שבהכלי דהיינו אמיתת הכוונה העליונה להיות גילוי אור בבחי' או"פ דוקא כו'), לפי שכללות ענין הכלים הוא בחי' המציאות ובחי' הירידה דוקא היפך האור שטבעו לעלות כו' כנ"ל פרל"ט וית' לקמן באורך, והו"ע רוח האדם העולה הוא למע' דאדם בגימ' מ"ה והוא בחי' האור בכלל דטבעו הוא לעלות למע' דוקא להכלל

במקורו כו', ורוח הבהמה היורדת למטה דבהמה בגימ' ב"ן שהוא בבחי' ירידה והמשכה למטה דוקא כו', והו"ע הכלים בכלל שהן בבחי' ירידה דוקא וכמ"ש במ"א. וע"י הכלים בא האור בבחי' ירידה והמשכה כו' דע"י שהכלים תופסים את האור והאור מתלבש ומתאחד עם הכלים נעשה האור כמהות הכלי גם בזה להיות בבחי' המשכה והתלבשות כו', דכשם שהאור נעשה כמהות הכלי לפעול דבר שאינו לפ"ע האור בעצם, וכמו ענין ההתהוות דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן