תצח

אחד בחי' אחד כו', ויחיד הוא בחי' עצם האור שאינו שייך שם ענין הספי' כלל כו', וכמ"ש השל"ה דהוא ר"ת הוא ושמו אחד והיינו דהוא שמו ושמו הוא כולא חד ממש כו'. וי"ל דזהו מ"ש שער החצר הפנימית הפונה קדים (בחי' א"ס קדמונו ש"ע) סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, ימי המעשה וביום השבת ר"ת הוי' נאמר הש' הוי' ברמז בר"ת ולא מפורש, והיינו דעצם האור הא"ס הוא למע' מאותיות ממש דהוי' רק ברמז לבד כו', וזהו שנמשך בשבת בבחי' מקיף כו', ועמ"ש בתו"א ד"ה וארא הב' בענין יחוד הוי' ואלקים שיהי' גילוי בחי' ש' הוי' דלתתא, וי"ל שזהו בחי' מי אלה וכנ"ל דאלקים הוא מי אלה שמאיר רק הארה דש' הוי', וגילוי בחי' מי הוא שמאיר גילוי ש' הוי' וזהו שמאיר בשבת בבחי' פנימי כו' ושמי הוי' הוא בחי' ש' הוי' דלעילא בחי' יחיד כו', ובנפש הוא גילוי בחי' יחידה שבנפש שמקבלת מיחיד כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה שמע ישראל, והוא בחי' מ"ם דצלם בחי' מקיף דיחידה כו'). והנה ענין ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א מבו' בסי' ובלק"ת בהבי' דכי על כל כבוד שזהו בחי' המדות

שבשכל ושנעשה כתר לז"א זהו בחי' רצון התחתון כו', וכמש"ש בענין אית רצון ואית רצון כו', וי"ל שזהו כמ"ש בד"ה בהעלותך הא' שהרצון הוא פנימיות המדות כו', והיינו שהוא רצון הנולד מן השכל והוא למע' מהמדות ומנהיג את המדות כו', דרצון זה יש בו גם היפך טבע המדות וכמש"ש שלא יתענג בדבר של תענוג, ויתענג בדבר של צער כמו בסיגופים וכה"ג (ועמשנת"ל פר"ב), והוא ג"כ מצד השכל שמחייב שצ"ל כך ומשום זה הוא רוצה כך ומתענג בזה כו', ולגבי המדות הוא בחי' מקיף (ועמ"ש בלק"ת ד"ה ויקח קרח ספ"א בענין המח' שבמוח היא בבחי' פנימי, ובהג"ה שם שז"ע שבשבת המקיפים נכנסים בבחי' פנימי כו', י"ל שזהו כענין בחי' רצון הנ"ל שהוא בחי' מקיף על המדות ובשבת מאיר בבחי' פנימי כו'), וי"ל שפועל בהמדות בדרך הכרח היפוך טבעם, כמו הרצון שפועל בדרך כח עליון בבחי' הכרח כו' וכמשנת"ל פנ"א. ובעבודה הוא שיהי' כל חפצו ורצונו לה' לבד ולא יהי' לו חפץ ורצון אחר זולתו כו', והוא ע"י ההתבוננות בה' אחד כו' וכמ"ש בלק"ת שם, ועמ"ש בתו"א פ' תצוה ד"ה זכור את אשר עשה

לך עמלק בענין פנים ואחור דנפש האלקית, פנים הוא בחי' פנימיות הלב ששורה ומתגלה בו בחי' ה' אחד בגילוי ממש כו', ואזי האהבה היא שאין לו חפץ ורצון אחר רק לה' לבדו כו' וכמש"ש לעיל מזה בד"ה והנה ענין כו', וזהו העבודה דשבת בבחי' פנימיות והוא מדרי' ישראל כי שרית כו' וכנ"ל. ומכל הנ"ל יובן דבחי' המקיף שמאיר בשבת בפנימיות אין זה בחי' מקיף ממש רק מה שלמע' מבחי' פנימי כו', וגילוי המקיף ממש שיהי' בבחי' פנימי זה יהי' לעתיד, וכידוע דלעתיד יהי' חיבור המקיף עם הפנימי, כי הקו יהי' גם בקצהו התחתון נוגע ודבוק באוא"ס כו' ואזי גם אמיתית המקיף יאיר בבחי' פנימי ממש כו' וכמ"ש במ"א. וע"פ הנ"ל יובן דבבחי' או"מ אינו שייך ענין נעוץ תחלתן בסופן, להיות דכללות האור הוא רק בבחי' גילוי מן העצם ואינו בבחי' ירידה מן העצמות כו', ובהמקבלים ג"כ אינו בא בבחי' פנימיות כו', ע"כ לא יש בזה היתרון שמצד המקבל בבחי' נעיצת התחלה שבו כו'.

קיצור. וענין המקיף דשבת י"ל בחי' ואמת הוי' ד"ע שלמעלה מאצי', וי"ל שהו"ע אהבה בתענוגים, וזהו אשר קדשנו בחי' התענוג אז תתענג על