תצו

לזאת אינו שייך לקרות הבינה בשם כלה ל' כלתה נפשי כו'. אבל כלה מל' כלה שארי ולבבי בחי' כליון ממש זה שייך בבחי' בינה להיות כי שם מושג איך דכולא קמי' כל"ח כו', וז"ע שושנת העמקים בחי' עומק הוי' היינו בחי' החכ' שנק' אחד האמת איך שהוא לבדו הוא ואין זולתו, ולהיות דחו"ב הן תרדל"מ ה"ז מאיר גם בבינה שמושג שם איך שכולא קמי' כל"ח כו', וזהו גילוי בחי' מי דהיינו שגם למטה יהי' מושג דיעה העליונה איך שכולא קמי' כל"ח ויהי' בחי' הביטול דיחו"ע, ועמ"ש בד"ה כי תצא הנ"ל דל' דצלם הוא גילוי עצמות נקודת הלב בחי' אצי', ושם שזהו בחי' פרצוף הפנימי דמל' כו', ובהביאור הב' דשחורה אני ונאוה פ"ב דמל' כמו שהיא באצי' היא בחי' שכינתא עילאה כמו בחי' הבינה כו', והו"ע כאמה בתה כו', ועמ"ש בד"ה שה"ש ספ"א. וזהו העבודה דשבת דבחול העבודה היא בבחי' ד"ת ובשבת בבחי' ד"ע כו', ועמ"ש בלק"ת ד"ה צאו"ר דרוה"ב פ"ד בענין נכנס יין יצא סוד, סוד הוא דבר המוסתר ומוצנע, וכך הנה העולם נראה ליש ודבר, ובאמת הוא בטל במציאות לגבי אור הוי' המהווה אותו,

רק שביטול זה מוסתר כו', וע"י יין שהוא בחי' ההתבוננות יצא הסוד בגילוי כו', והיינו דיין הוא יינה ש"ת פנימיות התורה שעי"ז מתגלה הסוד סתום שבעולם כו', ושם דבעבודה הוא גילוי בחי' אה"ר והו"ע עשה רצונו כרצונך כו' וכמש"ש לעיל מזה, והיינו כמ"ש באגה"ק בקונטרס אחרון ד"ה להבין מ"ש בפע"ח דידיעת ההשתל' היא מצוה רמה כו' ומביאו ללב שלם כו' ובהבי' דלא תשבית ספ"ד שזהו בחי' יר"ע כו', ועמ"ש בד"ה לריח שמניך טובים הא' שז"ע מי גילה לבני רז זה גילוי בחי' מי כו', וזהו שמתגלה בשבת וכמ"ש בתו"א פ' שמות ד"ה כי טובים דודיך מיין (ולכן בשבת העיקר הוא הלימוד בפנימיות התורה כו' וכמ"ש במ"א), וזהו ג"כ דבחול הוא בחי' יעקב עבדי ובשבת בחי' ישראל שזהו בחי' ש' הוי' שלמע' מש' אלקים כו', וגם ביטול היש הוא בעצם המציאות שז"ע כלה שארי שמבלה הכל אשתצי גושמא כו', ובאמת זהו עוד יותר מבחי' ביטול היש הנ"ל, ואפשר זהו מה שבשבת גם התענוג הגשמי הוא תענוג אלקי כו' וכמ"ש במ"א, וזהו ביטול ההגשמה שהכל הוא אלקות כו'.

קיצור. ובשבת בחי' מי כתר דז"א בחי' אצי' שבו מאיר בז"א בבחי' או"פ, וי"ל שזהו גילוי חו"ג המכוסים פנימיות הלב, דההשגה שבפנימיות המוחין מאיר גם בלב, והוא גילוי ש' הוי', ישראל כי שרית, והביטול היש הוא בעצם המציאות מכח החכ' שבנפש. גם י"ל שהו"ע שושנת העמקים, מס"נ דאחד, בחי' כלה עילאה כלה שארי, דבחי' ד"ע שבחכ' מושג גם בפנימי' בינה, וזהו גילוי מי שיהי' מושג למטה, והו"ע גילוי עצמות נקודת הלב, וזהו נכנס יין יינה ש"ת פנימיות התורה, יצא סוד בחי' ד"ע.

רמו) והנה ענין המקיף דשבת י"ל שזהו ענין ואמת הוי' שמבו' במ"א שזהו אמיתית דש' הוי' שלמע' מש' הוי', והוא בחי' אין האמיתי כמו שהוא קודם שמתצמצם ומתלבש בד' אותיות הוי', והוא בחי' ד"ע שלמע' מאצי' ובשרשו הוא בחי' אוא"ס שלפני הצמצום כו', וכמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו, וי"ל שהו"ע בחי' אהבה בתענוגים להתענג על הוי' עד כלותה כו', ולא בבחי' כליון ממש דהרי לשבת יצרה רק שזהו בבחי' התכללות ממש באוא"ס ב"ה, וע"ה שזהו ג"כ בבחי' הרגש פנימי, הרי עיקר ענינו הוא בבחי' כליון ובבחי' או"ח אל עצמותו