תצג

ושם מבאר הענין ע"ד ההפרש בין כלים דברי' וכלים דאצי', דכלים דברי' לאו איהו וגרמוהי חד לכן אף שמאיר בהם האור אין האור נקנה בהם להיות לאחדים ממש, וכמו השומע שכל מפי רבו (והיינו דבשעת ששומע השכל מהרב הוא אצלו עדיין בבחי' מקיף ר"ל לא בבחי' התלבשות ותפיסא ממש בכלי מוחו כו', וכמ"ש בלקו"ת פ' שלח ד"ה טובה הארץ מאוד מאוד פ"ב יעו"ש), אבל כשנקנה השכל בו ממש זהו עד"מ כלים דאצי' שהם מתייחדים ממש עם האור. ועד"ז יובן ההפרש בין המוחין שבחול שמאירים בחי' מקיף וז"ע התפילין, ובין המוחין שנכנסים בפנימיות ממש והיינו דהמוחין שלמע' מהמוחין שבמדות בחול הן בבחי' מקיף, ובשבת הן בבחי' פנימי, והו"ע הכוונה יתירה שבשבת דהיינו העבודה בבחי' עצמיות המוחין חב"ד, וזהו כניסת המקיף בפנימי כו'. והנה בענין תפילין דמארי עלמא ידוע שזהו בחי' המקיף הנמשך לז"א מאו"א, וז"ע הקב"ה מניח תפילין הקב"ה ז"א מניח תפילין בחי' המקיף כו', וכמ"ש בזהר ואתחנן דרס"ב ע"ב ואלין ארבעה נטלין לון וא"ו ואתעטר בהו ואלין אינון תפילין דאנח קוב"ה כו',

ועמ"ש ע"ז בסי' שער התפילין, ומבו' במ"א שזהו כענין מי ברא אלה, אלה הן ו"ק דז"א ומי בחי' בינה (דבד"כ תפילין הן מצד בחי' אימא ועמ"ש בפע"ח שער הציצית פ"ג, ובשער התפילין פ"א שגם מוחין דאבא כלולים בה, ובמ"ח מס' תיקון התפילין פ"ג מ"א דתפילין דרש"י הן מצד אימא, וזהו שאו' בק"ש שעל המטה אם פגמתי באות ה' בביטול תפילין), והנה מדכתי' ברא אלה משמע שאין גילוי בחי' מי ממש בבחי' ז"א, והוא כמו הנברא לגבי הבורא היינו כמו הברי' לגבי אצי' שאין ערוך ביניהם, וכמו"כ יש באצי' אבי"ע דכתר הוא בחי' אצי' שבאצי' וחו"ב ברי' שבאצי' כמ"ש בלק"ת ד"ה את שבתותי בפי' בורא קדושים, והיינו ע"ש הכלים דחו"ב כו' (ועמשנת"ל פ' קל"ז דחכ' בחי' אצי' שבאצי' דהיינו בחי' עצמיות ופנימיות הקו כו', ועמ"ש בדדוש ג' מיני אדם דחכ' הוא בחי' האור שלמע' מהכלים כו', ואפשר דפנימיות בינה שנכלל ביו"ד דש' הוי' והו"ע או"א עילאין הר"ז ג"כ בכלל בחי' אצי' שבאצי' כו'), וא"כ גם בז"א הכתר שבו שנמשך מת"ת דאימא זהו אצי' שבז"א, והט"ס שבו הן בי"ע שבו, וזהו מי ת"ת

דאימא ברא אלה ו"ק דז"א שנחשבים לגבי כמו בי"ע לגבי אצי', ולכן הכתר או"מ שאינו מאיר בפנימיות כמו שאצי' נשגב מבי"ע, וזה"ע תפילין דמארי עלמא שהן בחי' עטרה וכתר לז"א (ובהבי' דאלה מסעי דתקס"ג מבו' דמי היא הפרסא שבין אצי' לבי"ע שהיא מחיצוניות בינה וכמ"ש בתו"א ד"ה לך לך, וי"ל דבאצי' בחי' כתר דז"א הוא בחי' הפרסא שבין חו"ב לז"א והו"ע הרקיע שע"ג חיוון עילאין דמבטן מי יצא כו', ועמשית"ל פ' דכתר הוא בחי' פרסא כו'). והנה מי אלה ז"ע ש' אלקים (ועמ"ש בלק"ת ד"ה והי' מספר פ"ב בענין פלג אלקים דבחי' אלה עלמא דאתגלייא אינה מסתתרת ומתעלמת ונכללת במקורה עדאתכ"ס הנקרא מי כו', והיינו שהמדות אהוי"ר לא יהיו בהעלם בבינה ויהי' רק בחי' האהבה מוסתרת דהיינו האהבה שבתבונת מוחו ותעלומות לבו שזהו כשהן בבחי' עיבור בתבונה וכמ"ש בסש"ב פט"ז בהג"ה, אלא יהי' התגלות האהוי"ר שע"פ הדעת והשגה בהתבוננות אלקי כו', וכמש"ש בהבי' שזהו גילוי בחי' חו"ג המגולים דהיינו האהוי"ר שע"פ טו"ד כו', וזהו מבחי' המוחין המאירים בז"א היינו בהמדות בבחי'

פנימי, אבל עצמות המוחין להיות בחי' פנימיות הלב שזהו גילוי בחי' חו"ג המכוסים והוא גילוי בחי' מי, הנה זהו רק בבחי' מקיף שאינו מאיר