תצא
דלכאו' מה נתחדש בענין האצי', שהרי אצי' הוא בבחי' האור דוקא להיות דכל ענין האצי' הוא בבחי' דביקות במקורו דאצי' הוא ל' אצלו וסמוך כו', וזה שייך בהאורות דוקא שהן בבחי' דביקות במקורן, משא"כ הכלים אינם בבחי' דביקות כו', דמשו"ז הכלים הן בחי' בריאה שבאצי' כו', דעם היות שהם בחי' אצי' להיותן אלקות ממש כו', מ"מ לשיטת הרקנטי הרי הכלים הם בחי' ברי' שבאצי' כמ"ש במ"א ואצי' הן האורות שהן בבחי' דביקות כו', וא"כ מה נתחדש בענין האצי' על ענין האור כו'. אך הענין הוא דאצי' הוא בחי' הפרשת הארה מן המאציל דהיינו בבחי' ירידה ויציאה מן העצמות כבי' שזהו ע"י הצמצום דוקא כו', ועי"ז נעשה האור בבחי' מציאות דבר דבזה שנאצל מהמאציל עליון נעשה בבחי' מציאות אור כו', אבל כללות האור שלפה"צ נק' בשם אור דהיינו שכלול בעצמותו עדיין ואינו בבחי' מציאות אור כו' (ובחי' אצי' דכללות הוא האוא"ס שלפה"צ כמ"ש במ"א זהו מפני שבעצמותו הוא בחי' אור השייך אל העולמות כו'). וכידוע בענין אתה הוא הוי' לבדך דגם בחי' הוי' שהוא בחי' גילוי והתפשטות
האור הכל הוא לבדך כמו שהוא לבדו כו', וכשם דהאוא"ס שלפה"צ ה"ה כלול בעצמותו כו', כמו"כ כללות האו"מ אינו בבחי' ירידה מן העצמות שהרי האו"מ הוא אור שאינו בבחי' צמצום כו', וידוע דשרש כל המקיפים הן מהעיגול הגדול שלפני הקו והיינו שהן מהאוא"ס שלפה"צ שנמשך שלא ע"י הצמצום כו' ר"ל שאין הצמצום פועל באור זה כו' וכמ"ש במ"א (והגם שנת"ל פכ"ז בענין ב' ענינים שבצמצום, דבאור הבל"ג הוא בבחי' סילוק האור, שזהו צמצום גדול יותר מענין מיעוט האור שבשרשי האורות כו', הנה זהו לגבי העולמות והיינו שיהי' האור בהעלם בעולמות לא בגילוי כלל (רק ע"י עבודה דנש"י יהי' גילוי האור הזה כו'), אבל בעצם האור לא פעל הצמצום, וה"ה נמשך לאחר הצמצום כמו שהוא לפני הצמצום, רק שהוא בהעלם כו' ועמשית"ל פ'). ולכן גם כשנמשך האור לאחה"צ הוא בבחי' אין ובחי' אור הבלתי מוגבל ושלא לפי"ע העולמות כ"א בבחי' מקיף לבד כו', וכן בכל מדרי' שנמשך היינו בכל עולם שהאור מקיפו ה"ז למע' מהצמצום שלפ"ע העולם ההוא כו', וא"כ הרי אינו בבחי' ירידה מעצמותו כ"א הכל כלול
בעצמותו עדיין כו', ומה שהוא מ"מ בבחי' המשכה ה"ז רק בבחי' גילוי מן העצם כו', והיינו שאין זה מה שהאור יורד ומאיר, כ"א מה שהעצמות מגלה אור שלפי אופן העצם כו' (הבנת הענין הוא כמו עד"מ הרצון והשכל, הרי השכל הוא אור הנמשך ומתגלה מן הנפש לא התגלות הנפש, הגם שהנפש היא המשכלת, היינו שמשכלת ע"י כח השכל כו', והרצון הוא התגלות עצמות הנפש וכמשנת"ל פמ"ט, והרי זה מ"מ רצון היינו רק אור הנפש, הנה זהו שהעצמות מגלה אור לא שהאור הוא מציאות דבר בפ"ע. ולכן גילוי השכל נק' ע"ש השכל, וגילוי הרצון נק' ע"ש הנפש וכמו בכל לבבך ובכל נפשך, נפשי איויתך כו', אליך ה' נפשי אשא כו'. וכמו"כ למעלה הוא שאינו אור היורד ונמשך מן העצמות בבחי' מציאות דבר בפ"ע, כ"א הוא בחי' התפשטות והתגלות העצמות, ובבחי' המשכת האור לאחר הצמצום הוא שהעצמות מגלה אור כו', ובאמת כן הוא גם קודם הצמצום וכמשנת"ל פקכ"ח), וגם בהמקבלים הרי אינו מאיר בפנימיותם להיות בהם בבחי' אור וחיות פנימי שזהו בחי' גילוי אור אל המקבל להאיר בחי' הכלים שלו כו', דמה שהמקיף
פועל בהפנימי שנותן כח בפנימי כו' ה"ז בהעלם כו', והיינו שהגילוי הוא האור פנימי רק שהוא בבחי' תוס' אור
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.