תצ

בס"ד. ש"פ נשא, תרד"ע

נשא את ראש בני גרשון גם הם כו', וצ"ל מהו ענין נשיאות ראש, וכן בכללות שבטי ישראל כתי' בפ' במדבר שאו את ראש כל עדת בנ"י, וצ"ל מה צריכים לנשאות את הראש והלא הראש הוא מדרי' גבוה ונעלה ומהו"ע נשיאת הראש. ובמד"ר נשא פ"ו אי' הה"ד לא יגרע מצדיק עיניו אין הקב"ה מונע דוגמא דידהו (ופי' מת"כ מה שחפצים בו וקובעין דוגמתו ומגמתו נגד עינם ולבם), יעקב חמד את הבכורה לשם שמים כו' והקב"ה הסכים וקראו בני בכורי כו', ואם לחשך אדם והלא גרשון בכור הי' למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש, אף אתה אמר לו מפני שקהת הי' מטועני הארון כו', שמא תאמר בני גרשון היו פחותים מהם לכך נאמר גם הם שהיו שוים ובשביל כבוד התור' הקדים בני קהת, אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון כו'. וצ"ל מה שייכות תורה לנשיאת הראש דמשו"ז הקדים לבני קהת כו', ואעפ"י שהקדים לבני קהת מ"מ שניהם שוים כו', ולמה דוקא גבי נשיאת ראש הקדים בני קהת משום כבוד התו' כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משאמרז"ל במשנה האומר שלי שלי ושלך שלך זה מדה בינונית וי"א זו מדת סדום,

דלדעת הת"ק מדת סדום הוא כשמונע השפעה שזה נהנה וזה לא חסר כלל ולדעת הי"א גם כשחסר קצת ה"ז מדת סדום, ונת"ל שזהו בב' המדרי' דאור ושפע דענין בחי' אור הוא שזה הארה לבד ובבחי' אין שאינו בא בבחי' התלבשות וע"כ אין בזה חסרון ושינוי כלל לא בהמאור ולא בהאור כו', משא"כ בחי' שפע הוא בהאור שהוא בבחי' מציאות דבר וההשפעה באה בבחי' התלבשות כו', וע"כ הגם שההמשכה היא הארה לבד ה"ז עושה שינוי בהמשפיע ובההשפעה כו'. ונת' דאור זהו בחי' או"מ שאינו בבחי' התלבשות ושפע הוא בחי' או"פ שבא בהתלבשות ותפיסא כו', וכמו רצון ושכל שהרצון בכ"מ שהוא ה"ה בבחי' תוקף הרצון שאין בו שינוי כלל כו' והשכל הוא במציאות כח שבא בבחי' שינוי כו', ונת' דמ"מ יש יתרון מעלה באו"פ דזה שע"י ההשפעה מתוסף אור בהמשפיע ע"י כוונת נעיצת התחלה שבהמקבל כמשנת"ל (ד"ה אנכי ה') זהו בהאו"פ דוקא כו'.

רמג) וביאור הענין יש להבין ענין האו"מ והאו"פ בתחילת המשכתן מן העצמות כו', דהנה ידוע דהאו"מ הרי כללות ענינו אינו להאיר את העולמות כ"א הוא בבחי' גילוי מן העצם כו', דכך עלה ברצונו ית' לגלות אור מן העצמות לפי אופן העצם כו' לא לפעול דבר כ"א רק לגלות אור מן העצמות כו', ובודאי יש בזה כוונה (עמשנת"ל פקכ"ח) להיות שזהו גילוי רצוני כו', אבל ענין הגילוי הזה אינו לפעול איזה דבר רק לגלות אור לבד כו', ואור זה אינו כלל בבחי' ירידה מן העצמות כו'. דהרי ידוע דהאור שלפה"צ כללות האור הוא בחי' אור הכלול בעצמותו כו' דעם היות שבהאור כמו שהוא לפה"צ יש בו ג"כ בחי' עצם והתפשטות, דהתפשטות האור הוא בחי' אור השייך אל העולמות כו' דבעצמותו גופא הוא בחי' אור המאיר אל הזולת כו', וכמ"ש במ"א בענין קדש וקדוש כמו שהוא באוא"ס שלפה"צ דשניהן הן בהאור רק דקדש הוא בבחי' עצם האור דהיינו בחי' אור המאיר לעצמו וקדוש הוא בחי' התפשטות האור דבעצמותו הוא בחי' אור המאיר אל הזולת כו', מ"מ כללות האור אינו בבחי' יציאה מן העצמות כו'. וכנודע ההפרש בין שם אור לשם אצי'