תפה

בכלל המדות כלל לדעתו (ומ"ש לך ה' הגדולה וכן מש"א הגדול הגבור מפרש שזהו בחי' החסד, אבל עצם ענין הגדולה ה"ז למע' מהמדות כו'). והענין הוא דהנה אי' בזהר אית חסד ואית חסד אית חסד בחי' חסד זוטא חסד דז"א ונקרא חסד דאברהם, ואית חסד בחי' רב חסד שהוא בחי' חסד דא"א כו', ונודע דחסד דז"א הוא חסד שמצד הביטול ועש"ז נק' חסד זוטא כו', דלבד זאת שבא בבחי' הגבלה לגבי בחי' רב חסד דאריך כו', דמשו"ז כללות המדות דאצי' נק' בשם זעיר אנפין לגבי בחי' אריך כו', וכידוע דז"א הוא סוף עולם הא"ס והיינו שכל האורות דאוא"ס ב"ה באים בז"א בבחי' קטנות וצמצום ועי"ז יכול להיות התהוות העולמות בע"ג כו' וכמ"ש במ"א, דמ"מ לא משו"ז לבד נקרא חסד זוטא שהרי מ"מ גם בחי' חסד דז"א הוא ההשפעה בבחי' בלי גבול כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ד בפי' הגדול הגבור ופי' הגדול הוא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות וברואים לאין קץ ותכלית כו', ועם היות שזהו בחי' בל"ג דאצי' דכללות אור האצי' הוא שבא בבחי' מדה וגבול כו', ועיקר הבל"ג בזה הוא לגבי עולמות בי"ע לבד

כו', מ"מ ה"ז ההשפעה שבבחי' בל"ג כו' (וי"ל דבמדרי' שהוא בבחי' בל"ג אפי' רק לגבי העולמות יש בזה מבחי' בל"ג באמת כו', וכמו בענין בכל מאדך שמבואר בכ"מ הפי' מאד שלך היינו מה שאצלו הוא בחי' בל"ג דבמדרי' שלמע' ממנו ה"ז בבחי' גבול כו', ומ"מ אמרו ע"ז במדה שאדם מודד בה מודדין לו שממשיך עי"ז בחי' מאד העליון שהוא בל"ג באמת כו', והיינו שמשום דאצלו הוא בחי' בל"ג ה"ז גבוה במדרי' מבחי' הגבול דהמדרי' העליונה כו', וכמו"כ יובן בבחי' החסד להיותו בבחי' בל"ג דהרי במדות דאצי' זהו ההפרש בין בחי' החסד והגבו' דחסד הוא בל"ג וגבו' הוא בחי' הגבלה כו' וכמ"ש במ"א, ע"כ עם היות שכ"ז הוא לגבי בי"ע דבעצם מהותם ה"ה בבחי' מדות שהן בבחי' מדידה והגבלה כו' יש מ"מ בבחי' החסד מבחי' בל"ג האמיתי כו'). וא"כ מה שנקרא חסד זוטא אין זה מצד ההגבלה כ"א זהו מפני שהוא בחי' חסד שמצד הביטול כו', וכמו חסד דאאע"ה שהי' משפיע טוב וחסד לכל אדם שהי' זה מצד הביטול והשפלות שלו שלא הי' נחשב כלל בעיני עצמו, וכמ"ש ואנכי עפר ואפר שהי' בעצמו כעפר ואפר

ממש, וע"כ כל מה שהי' לו נתן לזולתו שנחשב בעיניו יותר ממנו כו' והוא הסתפק בהשיריים ומותרות, מפני שהי' נחשב בעצמו כשיריים כו', וכן הוא בד"כ בכל איש הטוב והחסד שיש בו ע"פ הרוב מדת הענוה והשפלות וא"צ דבר לעצמו, ומסיבה זאת יהי' כמו טבע בנפשו להרבות חסד וטוב לכל הבריות וליתן להם מכל אשר לו כו', דמי שהוא בהגבהה והתנשאות צריך הכל לעצמו וכמה שיש לו אינו מספיק לו (עס איז ניטא קיין גינוג) ולהיפך מי שהוא בענוה ושפלות יתן הכל אל הזולת כו', וכמארז"ל במשנה פ"ה דאבות תלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה כו'. והדוגמא מזה למע' באדם העליון בחי' החסד הוא ג"כ מצד הביטול כו', דלהיות שהע"ס דאצי' הן בבחי' ביטול לגבי אוא"ס דלאו מכל אלין מדות איהו כלל כו', וכמ"ש בס"י ולפני כסאו הם משתחוים כו', ומצד זה הוא בחי' החסד וההשפעה להשפיע טוב וחסד בעולם כו' (ולמע' הרי אינו שייך לומר דמפני שא"צ לעצמו משו"ז הוא משפיע כו', רק דצ"ל דמצד הביטול כל דבר תופס מקום ונראה לדבר חשוב וראוי הוא להשפיע לו כו' (ומדת

הגבו' הוא ג"כ מצד הביטול והוא דמצד עוצם הביטול הנה כל ביטול הנבראים לא זכו בעיניו כו', ומ"מ בחי' השפלות והנחת עצמותו הוא יותר בבחי'