תפג

בעצמה והיינו שאינו מוצא חסרון בעצמו שצריך אל הזולת, וגם אינו מוצא שום יתרון בהזולת עליו דמשו"ז ישפיע לו בכדי לקבל ממנו היתרון שבו כו'.

קיצור. אך מפני שע"י המקבל מתוסף בהמשפיע, וכמו שע"י הדבור מתוסף שכליים, אם בבחי' גילוי ההעלם, שמרגיש שיש בזה עומק, או שאינו נוח לו עדיין הענין, מפני שבמקור שכלו יש עוד עומק בזה, ומתגלה ע"י הדבור, או שכליים חדשים ממש, והוא מפני שדבור שרשו למעלה מהשכל, וכמו"כ מצד ההשפעה להזולת, ובפרט בתלמיד המחכים את רבו, ומחמת תוס' האור בהמשפיע ה"ה רוצה לירד ולהשפיע, וע"כ ספי' דתהו שהיו בבחי' שלימות בעצמן לא רצו להשפיע, ויבאר דחו"ג הן ג"כ עליון ותחתון, דחסד בחי' גילוי ובל"ג, וגבו' העלם, וגם יש יתרון בההעלם בשרשו.

רלט) ובאמת זהו העדר הביטול וההנחה (דער אוועקלייג) לגבי למע' ממנו היינו לגבי עצמות אוא"ס כו', דהנה במשפיע ומקבל הרי הביטול של המשפיע בזה שמניח א"ע לירד ולהשפיע כו', הרי אין זה הביטול אל המקבל כ"א הביטול והנחת עצמותו אל אמיתת הכוונה להיות משפיע ומקבל, היינו שירד מעצמותו ויניח א"ע להשפיע אל הזולת כו'. ויובן זה יותר בענין אורות וכלים דמבו' במ"א בענין וירד מצרימה אנוס ע"פ הדבור דהאור בטבעו לעלות למע' ולהיות בבחי' דביקות במקורו כו' ובדביקותו במקורו ה"ה מקבל האור לעצמו (כמו שהוא בעצמותו שאינו בגדר התלבשות בכלים כו', ואין הכוונה על עצם האור ממש, כ"א האור שלמעלה מבחי' התלבשות בכלים כו' ועמשנת"ל פכ"ט) והירידה שלו שיורד מעצמותו ומצמצם עצמו להתלבש בכלים כו' זהו בהכרח בהאור מצד הכוונה העליונה, דאמיתית הכוונה הוא להיות התלבשות האור בכלי כו' דלא לתהו בראה אלא לשבת יצרה כו', וזהו אנוס ע"פ הדבור כו', רק שכל השפעה צריך להיות ברצון דוקא הנה זהו ע"י שבהאור (שהוא בחי' גילוי כו') נרגש בו היתרון

שיש בהכלים מצד שרשן הקדום שע"י ההתלבשות מתוסף בו תוס' אור כו' וכמ"ש במ"א בדרוש לרוקע הארץ כו', הרי דעצם ענין ההשפעה הוא מצד הבטול בעצם כו' שבטל אל אמיתת הכוונה העליונה כו', וע"י שנשלם הכוונה העליונה עי"ז בא התוס' אור ע"י המקבל שבו דוקא יש נעיצת התחלה דהיינו אמיתית הכוונה כו', והתוס' אור הוא שמאיר בו בחי' אוא"ס הבל"ג כו', דהאור מצ"ע גם כמו שהוא בדביקות במקורו ה"ז בחי' אור המוגבל היינו בחי' או"פ כו', והכלים ידוע דשרשם מאוא"ס הסובב (דלכן הכלי היא עגולה כו' וכמ"ש במ"א) ואמיתית שרשה היא מעצמות א"ס כו', וע"כ ע"י ירידת האור בהכלי מתוסף בו תוס' אור כו' (ודוקא כאשר ההשפעה היא בבחי' ביטול אז דוקא מתוסף בהמשפיע בחי' תוס' אור ע"י ההשפעה כו'), ובספי' דתהו לא הי' בהם בחי' הביטול והנחת עצמותו אדרבא כל ספי' היא בבחי' תוקף הישות להיות במציאותו כמו שהוא בעצמותו דוקא וע"כ לא הי' בהם בחי' ההשפעה זה לזה כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש אנכי ה' אלקיך, דהנה עיקר התחלת התקון הוא מן מ"ת דהרי מקודם היו שני אלפים תהו ואח"כ שני אלפים תורה שזהו בחי' התקון