תפב

שאצלו נמצא במקור שכלו עוד עומק שלא בא עליו עדיין כו', וע"י הדבור שמדבר בהענין מתגלה אצלו העומק הזה כו'. והאופן הב' הוא שבא בבחי' התחדשות לגמרי והיינו שבדבור מתחדשים אצלו ענינים שלא הי' משער כלל מקודם כו' וכמ"ש במ"א, הרי עם היות שהדבור הוא כח אחרון ובא בבחי' צמצום גדול כנ"ל, ובד"כ הדבור הוא בבחי' מקבל לבד מהשכל כו', ומ"מ עי"ז דוקא בא תוס' אור בשכל כו', אך היא הנותנת דלהיות שהדבור הוא בבחי' מקבל וכן כל ענין הדבור הוא להשפיע אל הזולת כו', יש בזה כח נעלם מה שלא יש בהתגלות השכל שהוא בחי' המשפיע כו', והוא להיות דשרש הדבור (שהוא בחי' מקבל כו') הוא למע' מהשכל כו', וכידוע דשרש הדבור הוא מקדמות השכל כו' וכמ"ש באגה"ק סי' ה' ד"ה ויעש דוד שם, ולכן בכדי להביא אור שכל בדבור צ"ל מכח עליון דוקא, וכידוע דגם מי שיודע ומבין השכל לעצמו יכול להיות שאינו יכול להשפיע אל הזולת כו' שזה בא דוקא מעומק מקור השכל יותר כו' וכמשנת"ל פק"ע, והיינו מפני ששרש הדבור הוא למע' מהשכל כו' וע"כ מצד הכח נעלם שיש בדבור מתוסף תוס'

אור רב בשכל ע"י ההשפעה בדבור כו', ובפרט בתלמיד המחכים את רבו ע"י הקושיות וסתירות שעי"ז מתוסף ריבוי אור מכח השכל ההיולי העצמי כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ז גורם ירידת המשפיע להשפיע דמאחר שע"י ההשפעה מתוסף אצלו ריבוי אור ע"כ הוא יורד ומצמצם א"ע להשפיע כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למע' מה שהוסד בס' השתל' להיות נעוץ תחלתן בסופן וסוב"ת היינו שבהמדרי' התחתונה נמצא כח נעלם עליון מהמדרי' העליונה כו', בכדי שהמדרי' העליונה תרד ותצמצם עצמה להשפיע להמדרי' התחתונה ועי"ז מתוסף בה תוס' אור כו', ונמצא מובן דסיבת ההשפעה אל התחתון הוא מפני שעי"ז מקבל מן התחתון כו', ולפי"ז מובן בספי' דתהו מה שלא רצו להשפיע אל הספי' האחרת שזהו ג"כ מצד השלימות בפ"ע שנחשב בעצמו שא"צ לקבל מהספי' האחרת, וע"כ לא רצתה לירד ולצמצם עצמה להשפיע כו', והגם דבספי' דתהו זהו בבחי' חו"ג דלכאו' אין זה עליון ותחתון דשניהם שוין במדריגתן בבחי' המדות כו', מ"מ הרי ידוע שיש מעלה בבחי' החסד על הגבו' מה שהחסד הוא בחי' גילוי אור והגבו' הוא בחי' צמצום והעלם כו'

(דבספי' דתקון בחי' החסד הוא גילוי אור הבלתי מוגבל וגבו' הוא בחי' אור מוגבל כו' וכמ"ש במ"א, ובספי' דתהו י"ל שהחסד הוא בחי' גילוי (והגילוי הוא בלי גבול) והגבו' הוא בחי' העלם לגמרי כו'), דמשו"ז בחי' הגבו' הוא בבחי' מטה לגבי החסד כו' (גם במדרי' התקון וכ"ש בתהו כו'), אמנם יש ג"כ מעלה במדת הגבו' שההעלם שרשו למע' יותר שזהו מבחי' העלם העצמי ויש בזה תגבורת העצמות כו' (ועמשנת"ל פרכ"ד), וכאשר הגבו' נהפכה לחסד ה"ז בבחי' תגבורת האור והגילוי ביותר כו', וזהו ע"י ההמשכה וההשפעה מבחי' החסד בגבו' (וכענין הקבלה באהבה המבואר שם וכמו התוקף והחוזק בקיום התומ"צ בזמן הגלות כו'), שעי"ז נעשה הגבו' בבחי' חסד שזהו בבחי' ריבוי ההשפעה יותר הרבה מבחי' החסד כו', וכמו אלקים ברב חסדך כו' וכמו יברכנו אלקי' כו', שהברכה שמבחי' אלקי' הוא למע' הרבה יותר כו'. ונמצא כאשר החסד משפיע בבחי' הגבו' נמשך תוס' אור בבחי' החסד כו', וע"כ בספי' דתהו שלא רצו לקבל זמ"ז משו"ז ג"כ לא רצו להשפיע כו', משא"כ בתקון כל הספי' משפיעים ומקבלים זמ"ז

כו', ונמצא דהעדר ההשפעה שהי' בספי' דתהו מכל ספי' אל הספי' האחרת זהו ג"כ מצד הישות כו', דכל ספי' הי' בבחי' שלימות