תעט

בעצם כו'. והענין הוא דהנה ידוע דספי' דתהו היו בבחי' הכתר בכלל עשר כתרים כו' וכמ"ש בע"ח, והוא שהע"ס דעקודים שזהו בחי' העצמות של כל ספי' דהיינו בחי' הכתרים שבהם כו' הוא שיצא ונתגלה שז"ע עשר נקודות דתהו כו', דבעקודים העשר אורות הם עקודים וכלולים בנקודה דכתר שבכתר כו' ובנקודים יצאו ונתגלו כו' וכמ"ש במ"א, ועשר כתרים אלו כמו שהן בבחי' עקודים ה"ה לא בבחי' מציאות ניכרת וע"כ ישכנו כולם יחד בבחי' התאחדות ממש כו', וכאשר יצאו ונתגלו שכל ספי' נעשה בבחי' ספי' נכרת והוא בבחי' תוקף האור דהיינו תוקף המציאות כו' לא היו סובלים זא"ז כו'. ולפי הנ"ל י"ל דעם היות דספי' דתהו זהו שנתגלו הע"ס דעקודים כמו שהן כו' (לא בבחי' העלם וגלוי כו'), מ"מ זהו רק בחי' החיצוניות שלהם כו', וכמו ב' מדרי' שבכתר בחי' עתיק ואריך (שזהו בחי' הוד מל' והדר מל' כו'), וכמו"כ בעקודים הע"ס הן כמו בחי' פנימי' הכתר כו' וה"ה בבחי' העדר המציאות כו', ועם היותם בחי' הכתר שהוא בחי' הרוממות כו' זהו כמו בחי' רוממות עצמי שאינו בבחי' מציאות כלל כו'

וע"כ הן בבחי' התאחדות כו', והע"ס כמו שבאו בנקודות דתהו ה"ז כמו בחי' חיצוניות הכתר שהוא בחי' התנשאות על הנאצלים וכמו והמתנשא מימות עולם כו', רק שבמדרי' דתקון גם בחי' התפשטוח הרוממות הוא מבחי' רוממות עצמי שזהו בבחי' בטול ונותן מקום כו' כנ"ל פרל"ג, אבל במדרי' דתהו (גם לגבי עקודים כו') בחי' ההתפשטות וההתגלות הוא כדבר בפ"ע כו', דכשם דספי' דתהו הן בבחי' ענפין מתפרדין זמ"ז כמו"כ הן בבחי' פירוד לגבי שרשן ומקורן כו', והיינו שההתגלות הוא בחי' חיצונית הכתר לבד כו' ואין זה התפשטות דבחי' רוממות עצמי כו', והוא בבחי' מציאות דבר דכל ספי' היא בבחי' אנא אמלוך בבחי' רוממות והתנשאות שאינו נותן מקום להספי' האחרת וגם אינם סובלים זא"ז כו', וזהו דספי' דתהו עם היותם בבחי' מלוכה לא נתנו מקום זל"ז להיות שהרוממות אין בחי' התפשטות רוממות עצמי רק התגלות כח ההתנשאות לבד כו', ובתקון ע"י שם מ"ה נעשה ההתכללות בהספי' שנותנים מקום זל"ז, ועוד זאת להיות מקבלים זמ"ז שזהו תכלית השלימות והוא ע"י ההמשכה מבחי' הוד מלכות כו' וכמשי"ת.

קיצור. ועפ"ז יובן דספי' דתהו שהיו בבחי' מציאות, הנה הספי' האחרת תופס מקום וערך ומנגד לה שמגרע מציאותה, רק שמבטל ואינו נותן מקום, ולכאו' הלא מלוכה היא התפשטות רוממות עצמי וספי' דתהו היו בבחי' מלוכה, הענין דהנה נת' ב' ענינים בכתר מל' הא' שבא מן העם שמכתירין אותו, שעי"ז מתגלה כח ההתנשאות שיש בכאו"א, ובו היא בעלולית להתגלות, או שיש בו כח ההתנשאות יותר מבזולתו, והב' שהוא מלך בעצם מצד עצם נשמתו, וממילא התפשטות הרוממות, ולא בבחי' השתררות כ"א התפשטות רוממות שנראה ונגלה בו שהוא מלך בעצם, והכל בטלים איליו בביטול אמיתי, והו"ע בחי' פנימיות וחיצוניות שבכתר, ולפ"ז י"ל דספי' דתהו שהן התגלות דעקודים, הנה בעקודים הוא בחי' הפנימיות בבחי' העדר המציאות, ובתהו נתגלה בחי' החיצוניות, וההתגלות נפרד מן העצם, ע"כ זהו רק התגלות כח ההתנשאות.

רלז) והנה יש עוד סיבה להפירוד דספי' דתהו מה שלא נתנו מקום זל"ז מצד השלימות שכל ספי' היתה בבחי' שלימות בעצמה ולא רצתה לקבל