תעח

מציאות ונראה למציאות כו', וע"כ אינו יכול לסובלו כו'. אמנם עדיין צ"ל הרי ספי' דתהו היו כאו"א בבחי' מלוכה, וכמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו כו' ונקרא ז' מלכין דתהו כו', והרי נת"ל פרל"ג דבמלוכה הרי רוממות המלך הוא בבחי' רוממות עצמי ונותן מקום לכל דבר ונמשך אליו כו', והרי בספי' דתהו הי' ההיפך מזה לגמרי, ונת' שזה מפני שהי' בבחי' מלוכה שהו"ע ההתנשאות והישות כו', ומאחר שהן בבחי' מלוכה הרי אדרבא הי' צ"ל נותן מקום לכל דבר כו'. אך הענין יובן ע"פ משנת"ל פקכ"ב שיש ב' מדרי' בבחי' כתר מל', דבד"כ ענין הכתר הו"ע ההתנשאות והרוממות כו', ויש בזה ב' מדרי' הא' הכתר מל' שמקבל מהעם והשרים כו' והוא ע"י ההכתרה שמכתירים אותו בכתר מל', דענין ההכתרה הוא שמקבלים אותו למלך עליהם ומראים לו הביטול שמתבטלים לפניו בכריעה והשתחוואה המורה על בטול כל מהותם כו', ועי"ז נעשה מלך עליהם בבחי' התנשאות והשתררות עליהם כו', והיינו שמתגלה בו כח ההתנשאות שיש בנפשו בהעלם כו', שהרי כאו"א יש בו כח ההתנשאות כמו שיש בו כל הכחות והמדות כו', ויש

חלוקים בנפשות דיכול להיות שאיזה מדה היא בו בתוקף יותר כו', והיינו שהיא בבחי' המשכה קצת מהנפש כו', ואין זה בבחי' המשכה נעלמת שזהו שנעשה מקור לגילוי כו' וכמ"ש במ"א, כ"א זהו בהכחות עצמיים שאינם בבחי' מקור עדיין כו', רק שמ"מ יכול להיות שכח א' יהי' בבחי' המשכה יותר ועלול יותר להתגלות כו', וי"ל שזהו מה שיש בו העלולית להתגלות הכח הזה, וכמו מי שהוא איש הגבורה יש בו העלולית להיות התגלות כח ההתנשאות שבו כו', וגם יכול להיות שיש בו בחי' כח ההתנשאות יותר מצד שרשו שיש לו איזה שרש בבחי' מדת המלוכה יותר מזולתו כו'. אבל כ"ז הוא ההתנשאות הנעשה ע"י העם כו' ואין זה רוממות עצמי כו', דרוממות עצמי אינו מכח ההתנשאות לבד כ"א מעצם הנשמה שהיא בבחי' הרוממות בעצם כו', וכמו המלך דעצם נשמתו הוא במדרי' גבוה ונעלה והוא נשמה כללית כו' וכמ"ש במ"א, אבל הרוממות שמכח ההתנשאות שבנפש זהו ההתנשאות הבאה מן העם כו', והב' הוא כתר מל' הבא לו בירושה מאבותיו שהכתר שהי' על ראש אביו מלביש גם הוא כו' והו"ע כתר הולמתו כו', והיינו בחי'

התנשאות ורוממות עצמי שהוא מלך בעצם מצד עצם נשמתו וא"צ להכתרה כלל, וכידוע דמלך בן מלך א"צ להכתרה כו' (ובשלמה הי' מצד המחלוקת כו'), והיינו שא"צ להביא (ארויסבריינגען) ההתנשאות שבו רק באה מאליו וממילא, דלהיותו מרומם בעצם היינו בעצם נשמתו ה"ז בא מעצמו כשמגיע הזמן לזה כו', וגם אין העם צריכים להראות לו ביטולם אליו כי הכל בטלים אליו ממילא, והבטול הוא שאינם בבחי' מציאות כלל והוא בטול אמיתי בעצם מהותם ממש כו', והרוממות אינו בבחי' השתררות כ"א שזהו התפשטות והתגלות מבחי' רוממות העצמי כו', והיינו שגם בההתפשטות נראה ונגלה בחי' רוממות העצמי שהוא מרומם בעצם, והכל יכירו שראוי למלוכה מצד עצמו כו', וכמו גבי שלמה דכתיב בו ויתן עליו הוד מלכות ופי' במצ"ד שהכל ראו שראוי והגון הוא למלוכה מצ"ע כו', ונת' שם שז"ע הוד מל' והדר מל' דהוד מל' הוא מצד העצם והדר מל' הוא מצד העם וכמו ברוב עם הדרת מלך כו', ובד"כ הן ב' מדרי' שבכתר דהוד מל' הוא מבחי' עתיק בחי' פנימי' הכתר כו', והדר מל' מבחי' א"א השייך לנאצלים כו' ועז"נ הוד

והדר לבשת כו' יעו"ש. ונמצא דבמלוכה גופא יש ב' ענינים, ולפי"ז י"ל דספי' דתהו שהיו בבחי' מלוכה אין זה בבחי' רוממות עצמי