תעז

בס"ד. ליל ב' דחה"ש, תרד"ע

אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ כו', וצ"ל מ"ש אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא נא' אשר בראתי שו"א, והלא ברה"ע הוא לכאו' פלא יותר מיצי"מ דהאותות ומופתים דמצרים היו יש מיש וברה"ע הוא יש מאין, וא"כ הול"ל אשר בראתי שו"א כו'. גם צ"ל מ"ש אנכי ה' אלקיך הלא ידוע דהוי' ואלקים הן אורות וכלים דהוי' מקור האורות ואלקים מקור הכלים כו' וזה שייך בס' השתל' כו', אבל אנכי הוא בחי' עצמות אוא"ס שלמע' מס' השתל' כו', ומאומרו אנכי ה' אלקיך משמע דבחי' אנכי הוא הוי' אלקיך כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דברוממות יש ב' ענינים בחי' הרוממות שאינו בבחי' רוממות עצמי שאינו נותן מקום לשום דבר וזהו רק שמבטל כל דבר, דבאמת כל דבר יש לו מקום ומציאות בעצם שאינו בטל וגם בהמרומם הוא תופס מקום שמגרע ומפחית ערכו ומציאותו כו' רק שמצד הישות והתנשאות יתירה ה"ה מבטל כל דבר כו', ויש בחי' הרוממות שהיא התפשטות והתגלות בחי' רוממות עצמי כו', דרוממות זו נותן מקום לכל דבר ועם היות שנותן מקום אין להדבר מקום מצ"ע כי הוא בטל במציאות וכן הוא נראה בהרוממות כמו שהוא באמת שהדבר אין לו מקום מצ"ע רק שהוא נותן לו מקום וערך כו'.

רלו) וע"פ הנ"ל יובן בספי' דתהו דסיבת הדבר שהיו בבחי' מנגדים זל"ז ולא היו סובלים זא"ז זהו מצד שהרוממות הי' בבחי' ישות ובבחי' מציאות מורגש בעצמו, וא"כ העדר תפיסת מקום דהספי' האחרת אין זה שאינה בבחי' מציאות רק שמבטל כל מה שזולתו מצד תוקף הישות וההתנשאות, אבל באמת ה"ה בבחי' מציאות ונראה למציאות כו', וממילא ה"ז מגרע ומפחית את המציאות שלו, וע"כ הוא בבחי' מנגד אליו ואינו יכול לסובלו מצד עצם המציאות שלו, וכ"ש כשהוא היפוכו כו'. והא בהא תליא דכאשר הרוממות היא בבחי' רוממות עצמי לא בבחי' מציאות בעצמו, ה"ה נותן מקום לכל דבר והדבר בעצמו הוא בבחי' בלי מקום ומציאות כו' (דהיינו שבעצם הוא בבחי' בלתי המציאות דבטל במציאות לגמרי וכן הוא נראה בבחי' בלי מציאות כו'), וע"כ הוא נמשך ומתחבר אליו כטבע המרומם להיות נמשך אל השפל כו', משא"כ כאשר הרוממות היא בבחי' מורגש בעצמו בבחי' מציאות דבר אינו נותן מקום לשום דבר, אבל הדבר הוא בבחי'