תסט

בס"ד. ליל א' דחה"ש, תרד"ע

וידבר אלקים את כל הדברים האלה כו', וצ"ל מפני מה נא' במ"ת ש' אלקים והלא ידוע דש' אלקים הוא מדת הצמצום וההעלם כו', ובמ"ת הי' גילוי אוא"ס וכמ"ש וירד ה' על הר סיני שהי' גילוי אוא"ס ממש למטה, וכתיב וכל העם רואים את הקולות רואין את הנשמע כו', ובנתינת התו' פתח באנכי ה' כו', שכ"ז הוא גילוי אוא"ס ממש כו', וא"כ למה נא' כאן ש' אלקים דוקא כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דספי' דתהו היו בבחי' פירוד שלא נתנו מקום זל"ז ולא היו סובלים זא"ז כו', ולכאו' הענינים סותרים זל"ז דמאחר שהספי' האחרת לא הי' לה תפיסת מקום כלל איך לא היו יכולים לסבול כו', וגם מצינו להיפך שהמרומם דוקא נותן מקום לכל דבר וטבע המרומם להיות נמשך אל השפל כו'. ונת' דכאשר המרומם רואה את הזולת בבחי' העדר המציאות ה"ה נמשך אליו, אבל כאשר רואה אותו בבחי' מציאות אז לא יוכל לסובלו כו'.

רלא) והנה סבת הדבר מה שהזולת נראה למציאות לכאו' זהו מפני שהוא בבחי' מציאות בעצם כו', וכמו בספי' דתהו הרי גם מדת הגבו' הי' בבחי' מציאות מורגש כמו החסד כו', וע"כ לא הי' יכולה החסד לסבול מציאות מדת הגבו' כו', אך באמת לא זהו עיקר הסבה שהרי גם במדות דתקון כל מדה וספי' היא בבחי' מציאו' דבר כו', וע"ה שאינו בבחי' מציאות מורגש כמו בספי' דתהו מ"מ ה"ז בבחי' מציאות כו', דבכל המדרי' יש בחי' המציאות גם במדרי' שלפני אצי' כו'. וכידוע דמן הצמצום הראשון הי' התחלת ענין המציאות כו', וז"ע עד שלא נבה"ע כו' דהיינו קודם שהי' הצמצום כו', דבאוא"ס שלפה"צ לא יש ענין המציאות כלל, דהגם דגליף גליפו בטה"ע והו"ע שיער בעצמו בכח כו' א"ז בבחי' מציאות כלל כו' וכמ"ש במ"א. אבל לאחה"צ הי' התחלת ענין המציאות כו', וכ"ש באצי' שהוא בחי' המציאות שגם האור הוא בחי' מציאות האור כו', וכ"ש שהכלים הם בבחי' מציאות כו', וידוע דכל ענין המדות הן בחי' הרגש עצמו כו' וכמשנת"ל פל"ג ובכ"ד, וע"ה שהמדות למע' אינם כמו למטה וכמ"ש במ"א

שהמדות למע' הן עצמי' לא מה שמתפעל בהדבר כו', הנה זהו בעצם המדות כמו שהן למע' מבחי' פעולה עדיין כו', אבל פעולת המדות דהיינו חיצוני' הכלים וחיצוני' האור ה"ז בבחי' התפעלות כו', שהרי בהכלים נוגע מעשה התחתונים כו', וכידוע בענין עיני ה' המה משוטטים שהן המלאכים הממונים כו' שע"י החטא נעשה כתם בהמלאך ומגיע הפגם בהכלים (בבחי' החיצוני' שלהם כו'), ומ"ש גלוי וידוע כו' הוא בהאור, אבל בהכלים הוא בבחי' יודע וע"י הכלים מגיע בהאור בבחי' ידוע כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה ארדה נא דרוה"ב, ומאחר שמגיע שם פגם הרי מובן דהפעולה היא בבחי' התפעלות כו', וגם שהמדות לגבי למע' והוא מה שהחסד הוא בחי' האה' וגבו' בחי' היראה כו', והו"ע רצו"ש דמבו' במ"א ששייך גם בע"ס דאצי' (בבחי' הכלים עכ"פ כו' ועמ"ש בד"ה דבר אל בנ"י וישובו כו'), י"ל שזהו ג"כ בבחי' מורגש כו'. הרי שיש ענין המציאות והמורגש גם במדרי' התיקון כו', ובאמת הרי אין לך דבר שאין לו מקום כו' כנ"ל, והגם דספי' דתיקון אינן בבחי' רוממות והתנשאות כו', הרי יש מדרי' שהן בבחי' רוממו' וכמו בחי' הכתר שהוא בבחי' רוממות דוקא, ומ"מ