תסח
כ"א אל השפלים דוקא כו', וכמו בענין הרחמים הרי ידוע שזהו משום ב' סבות, הא' מצד הדעת וההרגשה שמרגיש את הזולת והחסרון שלו נוגע אליו ומשו"ז הוא מרחם עליו, והוא הרחמים שבא מצד הקירוב דוקא שיש לו קירוב אל הזולת ויודע אותו ואת עניניו וכ"ז נוגע אליו ומעורר הרחמים בלבו שמרחם עליו כו', והב' הוא מצד הרוממו' דוקא דמשו"ז ה"ה רואה שפלות הזולת כו', וכידוע דרחמים שייך על השפל דוקא דמי שהוא באיזה דרגא הרי אינו נופל עליו רחמים כ"א על השפל, וזהו שהוא מרומם להיותו מובדל בערך ה"ה רואה שפלות הזולת וע"כ הוא מרחם עליו לפי שטבע המרומם להיות נמשך אל השפל דוקא כו'. וזה הטעם שגבי המלך ימצא ענין הרחמים יותר מבשרים הגדולים שזהו דוקא מצד הרוממות שבו, דהשרים להיות שאינם ברוממות כ"כ בבחי' הבדלת הערך והיינו שיש להם קירוב ושייכות אל העם כו', אינם רואים כ"כ שפלות הזולת וה"ה עומד באיזה דרגא ולכן אין לו הרחמים עליו כו', אבל המלך להיותו מרומם בבחי' הבדלת הערך ה"ה רואה השפלות של הזולת שאין לו שום דרגא כלל (והכל שפלים נגדו
כו'), וע"כ הוא מרחם עליו, שזהו מפני שהרוממות נמשך אל השפל דמה שאינו שפל כ"א עומד באיזה דרגא אין בו התגלות הרוממו' כ"א בהשפל דוקא הוא התגלות הרוממות כו' (דכמו"כ הוא למע' דמרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח דוקא כו' דמה שהוא בבחי' יש הרי אין אני והוא יכולים לדור כו', ובד"כ כ"ד שבבחי' מציאות א"ז כלי לאוא"ס כ"א בחי' הביטול דוקא הוא כלי לגילוי אוא"ס ב"ה). הרי שהרוממות דוקא נותן מקום לכ"ד וגם מתחבר עם כל דבר (דזהו מה שמרומם נמשך אל השפל כו'), וה"ז להיפך ממשנת"ל בספי' דתהו שלא נתנו מקום זל"ז ולא היו סובלי' זא"ז שכ"ז הוא מצד הרוממו' כו' (ובענין הנ"ל ג"כ צ"ל מאחר שהמרומם נותן מקום לכ"ד וא"כ איך הוא נמשך אל השפל שזהו שאינו עומד באיזה דרגא, ומאחר שנותן לו מקום וערך ה"ה עומד באיזה דרגא כו'). אך כללו' ההפרש בהעדר תפיסת מקום שמצד הרוממו' הוא שאם רואה אותו בבחי' העדר המציאות באמת אז ה"ה נמשך אליו כטבע המרומם להיות נמשך אל השפל כו', אבל כאשר רואה אותו בבחי' מציאות דבר והוא עוד במציאות הפכי כו' אינו יכול
לסובלו כו', וזהו דבספי' דתהו שמצד הרוממו' שהי' בבחי' החסד עד"מ לא הי' תופס מקום מדת הגבו', מ"מ ה"ז נראה גבי מדת החסד בבחי' מציאות דבר כו', ומצד הרוממות א"א לסבול איזה מציאות (ובאמת הרי היש והמציאות אינו כלי אל הרוממות כו' כנ"ל), וכ"ש שהוא מציאות הפכי כו', אבל במדרי' התקון הוא שאינו רואה אותו למציאות דבר ומשו"ז הוא דוקא נמשך אליו כו', וז"ע מרום וקדוש אשכון את דכא כו'.
קיצור. דהנה תהו ותיקון הן מ"ה וב"ן, תהו מלוכה ב"ן ישות ורוממות שלא היו נותנים מקום זל"ז, ולא היו סובלים זא"ז, ומשו"ז הי' השבירה, ולכאורה מה שאינו נותן מקום הו"ע העדר תפיסת מקום, ושאינו סובלו הוא שתופס מקום, וגם הרוממות נותן מקום וערך לכל דבר, וטבע המרומם להיות נמשך אל השפל, וכמו הרחמים שמצד הרוממות, וכמו רחמי המלך על הכל שכולם שפלים נגדו, מרום וקדוש אשכון את דכה, וכללות הענין דברוממות כאשר רואה השפל בהעדר המציאות ה"ה נמשך איליו, וכשרואהו במציאות אינו יכול לסובלו, וזהו ההפרש בין תהו לתיקון.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.