תסז

ספי' האחרת כ"א כאשר נתבטלה הספי' הקודמת כו', וכמו כאשר נמשך ספי' החסד לא נתנה מקום כלל למדת הגבו' ועוד שלא הי' יכולה לסבול כלל את מדת הגבו' כו', ולכן בהכרח שנשברה ונסתלקה מדת החסד בכדי שיהי' מדת הגבו' כו', וכן במדת הגבו' לגבי הת"ת כו', וע"כ נא' בהם וימת מלך פלוני ואח"כ וימלוך פלוני משום דבשעה שמלך זה לא הי' באפשר שימלוך השני כו', וע"כ אין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא, דמשום ענין הישות שז"ע המלוכה א"א שיהי' שניהם כו'. וכנראה בטבע בנ"א החשובים שכל א' יש ודבר בפ"ע בגדולה וחשיבות ביותר לא יוכל לבא לידי חבור ואחדות עם זולתו הגדול וחשוב כו', וכמו ב' מלכים או ב' שרים גדולים כל שהמה גדולים בעצם ביותר יותר לא יוכלו להתחבר ולהתאחד, לפי שכל א' תופס מקום בעצמו והוא יש גדול בעצמו דכולא כלא ממש חשיבי קמי' ואינו נותן מקום כלל לזולתו ולא יוכל לסבול כלל את זולתו כו', אבל בנ"א הקטנים בערך כל שהמה קטנים בעצמם יותר יותר יוכלו להתחבר ולהתאחד יחד, לפי שכל א' אינו תופס מקום ויש כלל בעצמו ה"ה נותן מקום

לזולתו ובקל הוא נכנע ובטל להתכלל עם זולתו עם שהוא היפוכו (וכמו ב' עניים שפלים בטבעם ונמוכי רוח אע"פ שהן ב' הפכים בטבעם יתחברו ויאהבו זא"ז לבטל עצמו כל א' מפני חבירו, וכן ב' נרדפים שאוהבים זא"ז והיינו מפני הביטול וההכנעה שבהם כו'). והדוגמא מזה בספי' דתהו דמצד תוקף הישות והתנשאו' והרוממו' יתירה שהי' בכל ספי' עד שהספי' זולתה לא הי' תופס מקום כלל להיות נותן לה מקום ג"כ כו', וכמו ספי' החסד הי' בבחי' הרוממות ביותר (שז"ע שהיתה בבחי' מלוכה כו') דרק אנא אמלוך, ולא הי' ספי' הגבו' תופס מקום ליתן לה ג"כ מקום למלוך כו', ועוד זאת שלא הי' יכולה לסבול ספי' הגבו' לפי שהיא היפך מהותה לגמרי כו', וכ"ז הוא מצד הישות כו', ומדות דתיקון הוא בבחי' הביטול לא בבחי' התנשאות והיינו שגם המדה ההפכי' תופס מקום ליתן לה ג"כ מקום כו', וגם יש בהם הביטול וההכנעה להתאחד ולהתחבר עם המדה ההפכיות כו'. וביאור הענין הוא דהנה לכאו' הענינים סותרים זל"ז דמאחר שבמדות דתהו הי' בהם ההתנשאו' שהמדה ההפכי' לא הי' תופס מקום כלל, א"כ מהו"ע

שלא היו סובלים זא"ז, דהרי דבר שאינו תופס מקום ה"ה כאלו אינו, ואיך יתכן לו' בזה שאין יכול לסובלו שזהו מורה שהזולת תופס מקום דמשו"ז לא יוכל לסובלו כו', ומאחר שלא הי' נותן מקום כלל לספי' האחרת (שז"ע אנא אמלוך לבד כו') מפני מה לא היו סובלי' זא"ז כו', ובאמת הי' כן בבחי' הפירוד דתהו שלא הי' סובלים זא"ז לא רק מה שלא נתנו מקום זל"ז דזה הי' עיקר סבת השבירה כו', וגם צ"ל דמצינו היפך מהנ"ל והוא דבחי' הרוממו' דוקא נותן מקום לכל דבר, שהרי אין לך דבר שאין לו מקום דהיינו שאין לו ערך ותפיסא בעצמו ותפיסא אצל הזולת כו' כמשנת"ל פקס"ח, וזה ביותר בבחי' הרוממו' דוקא, דמי שאינו ברוממו' ישנם דברים שהוא מחשב ותופסים אצלו מקום גדול ולהיפך יש דברים שאינם חשובים בעיניו כלל ואינם תופסים מקום אצלו (והיינו מפני שהחשיבות הוא בבחי' קירוב ושייכות אל הדבר וע"כ במה שיש לו שייכות הוא חשוב בעיניו, ושאין לו שייכות לזה אינו חשוב בעיניו לדבר מה כו'), משא"כ בהמרומם דשום דבר אינו חשוב בעיניו (בבחי' קירוב ושייכות אליו כו') והוא

מובדל מהכל, אדרבה נותן מקום לכל דבר, דכל דבר יש לו ערך ותפיסא קצת כו'. וגם אנו מוצאים דטבע המרומם להיות נמשך אל השפל דוקא כו', דהרוממו' אינו מתגלה בדבר שהוא בבחי' מציאות ויש