תסו

מזה דכללו' האור הוא ש' מ"ה והיינו שהוא הממשיך להיות התכללו' הע"ס (והיינו דלאחר שחשיב כל פרטי הספי' חסד דרועא ימינא שנכלל בזה גם האור כו', אומר מלגאו איהו ש' מ"ה הכולל כולם כו'), וע"י התכללות זו נמשך עליהם אור עליון יותר לאין קץ מהאו"פ כו', וא"כ אם נא' דהמשכה זו היא רק האו"פ המחי' את הכלי הרי בחי' נשמה זו יש בכל כלי שלא מצד התכללותו עם שאר הע"ס (וי"ל דכללות האור נק' ש' מ"ה ע"ש בחי' הביטול והיינו שנמשך באופן כזה שיוכל לקבל ספי' ההפכי' כו' וכמשי"ת, ועמ"ש בלקו"ת בהבי' דוהניף בענין מה שמו ומה שם בנו כו'). א"ו משמע שהוא המשכת דבר מחודש כו', והיינו שממשיך מבחי' נשמה לנשמה, שאף גם העצמות שבתוך הכלי שהיא בחי' נשמה להכלי, הנה היא בערך בחי' כלי לגבי אותו האור ולכן נק' נשמה לנשמה כו', ועז"א מלגאו איהו ש' מ"ה דאיהו אורח אצי' שהאורח ודרך זה הוא לחבר העצמו' והכלים דאצי' עם בחי' הא"ס שלמע' מהאצי' שהיא נשמתא לנשמתא כו', והיינו כמשנת"ל בשם הפלח הרמון דנשמה לנשמה זהו בחי' העצם הנעלם והוא בחי' אוא"ס הבל"ג

כו', ואורח האצי' הוא בחי' הקו שבו רושם הא"ס כו', וע"י הקו נמשך מבחי' האוא"ס הבל"ג גם בהאורות דאצי' (וע' משנת"ל פכ"ח) והו"ע ש' מ"ה כו'. ובד"כ בחי' נשמה לנשמה הוא בחי' עתיק וכמ"ש בזח"ג דקנ"ב, והוא בחי' עצמו' הקו שלמע' מכל בחי' התלבשות כו', והוא מ"ש בע"ח שיש כדוגמת עתיק לעילא מגולגלתא דא"ק דנת' במ"א שזהו בחי' ראשית הקו כו', והו"ע ש' מ"ה העושה התכללות הספי' כו', וזהו כללות ש' מ"ה דענינו הוא לעשות התכללות כו' (ועמשי"ת לקמן בעזה"י בענין עצם ש' מ"ה וההתגלות שלו שהוא בחי' הארת מ"ה כו', והיינו מה שהקו בעצם הוא בחי' ש' מ"ה והוא בחי' ש' מ"ה דא"ק ובחי' כדוגמת עתיק כו', ובחי' המשכת ש' מ"ה בהאורות דאצי' להיות בהם ההתכללות כו'), וכ"ה ראשית התגלות ש' מ"ה היוצא ממצחא דא"ק שהוא לעשות התכללות הספי' כו', שזהו עיקר ענין התיקון להיות התכללות ההפכים ע"י ש' מ"ה כו'.

קיצור. ויקדים ענין ש' מ"ה שהוא לעשות התכללות ההפכים, וזהו מלגאו איהו ש' מ"ה בחי' הקו, דאיהו אורח האצי' בחי' צנור הגדול הנמשך מאוא"ס (וצנורות הפרטים הן מקורי האורות פרטים), דהנקודות שהן הספי' שבו הן בלי מ"ה, ובו רושם הא"ס, וע"כ עושה ההתכללות באצי', ובפרדס שזהו האור שבכלים, ודוחק שה"ה אורות פרטים ואורח משמע אחד כמו חד ארחא, גם הן עסמ"ב וש' מ"ה הוא בחי' נשמה לנשמה בחי' עתיק, והו"ע כדוגמת דלעילא מא"ק ראשית הקו, וזהו כל ענין ש' מ"ה דתיקון שהו"ע ההתכללות.

רל) והענין הוא דהנה ידוע דתהו ותיקון הן בחי' מ"ה וב"ן, דע"ס דתהו הן ע"ס דב"ן ולכן נק' מלכין דתהו כמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו כו', דמלוכה הוא ש' ב"ן כנודע והוא בחי' הישות והמציאות כו', דכל ענין המלוכה הוא בחי' היש ודבר בעצמו דוקא כו', והישות שלהם זה הי' סבת השבירה מפני שלא הי' להם קישור וחיבור זע"ז כו', וז"ע המא' דספ"ד דעד דלא הווה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין, והיינו שהיו זה תחת זה מפני שלא הי' להם קישור וחיבור אלא כאו"א בבחי' יש ודבר בפ"ע עד שלא היו סובלים זא"ז כו', וממילא לא הי' אפ"ל