תסה

ספי' בפרט כו', וכדאי' בע"ח דהמשכת הקו הוא מהאוא"ס שלפה"צ והוא כעין צנור הנמשך מאוא"ס כו', וכמו הצנור המקלח מים מהנהר דמהנהר עצמו א"א למלאות הכלים מפני שהי' שוטף לגמרי, כ"א ע"י הצנור שבעברו בשטח הארץ ה"ה ממלא הכלים הנמצאים סביביו, והוא ע"י צנורות קטנים שנמשכים לכל כלי בפרט. וכמו"כ הוא בדוגמא בבחי' הקו שיש צנורות פרטים שהן המשכות אורות פרטים וכמו אור החכ' נמשך בצנור מיוחד, ואור הבינה בצנור מיוחד כו' (ונר' שם דהצנורות פרטים הן מקורי האורות, וכמו המזלות דונוצר ונקה שהן מקורי חו"ב כידוע ז"ע הצנורות וי"ל דזהו מש"ש וכ"ז בבחינת האורות וגם בבחי' הכלים כו', והיינו שהצנורות, הן מקור האורות והן למע' עדיין מהתלבשות בכלים כו', ואח"כ היא ההמשכה וההתלבשות בהכלים שזהו עוד צמצום כו', ותמיד נמשך השפע ממקורי האורות אל האורות ומהאורות אל הכלים כו', ועמשנת"ל פכ"ט שיש ג' מדרי' באורות כו' הא' האור כמו שהוא במקורו טרם שמתגלה כו', הב' כמו שהוא מתגלה ממקורו כו', והג' כמו שמתלבש בהכלים כו', ולעיל פל"א שהמדרי' הב'

היא הקו כו', ולפי המבו' כאן י"ל שזהו הצנורות פרטים הנמשכים מן הקו כו'), והקו בכלל הוא אורח האצי' היינו בחי' הדרך והצנור הגדול שהוא למע' עדיין מבחי' התחלקות אורות פרטים לפי שהוא דבוק באוא"ס שלפה"צ כו', ע"כ אין בו עדיין התחלקות אורות כו'. והגם שנת"ל שם שהקו הוא בחי' התגלות הפרטים מהע"ס הגנוזות כו' (דהקו עשוי מנקודות כו'), הרי נת' שם דבהקו מאיר בחי' פשיטות דהע"ס הגנוזות ולכן הספי' שבו הן בבחי' בלי מ"ה כו', וגם יש בו מרושם הא"ס כו' וכמו שנת"ל פכ"ח, וז"ש בבה"ז דבהכרח הוא שיהי' צנורות קטנים שע"י נמשך המים בהכלים כו', דמהצנור הגדול הגם שזהו צמצום לגבי הנהר, מ"מ מפני שהמשכתו הוא מהנהר א"א שיומשך ממנו בהכלים כו', והדוגמא מזה הוא בבחי' הקו שהוא הצנור הנמשך מאוא"ס שלפה"צ כמ"ש בע"ח, ה"ה בבחי' פשיטות עדיין וא"א להכלים דע"ס לקבל האור מהקו עצמו כ"א מהצנורות פרטים שהן מקורי האורות כו', וע"כ הקו בכלל עושה בחי' התכללות הספי' כו', וז"ע מלגאו איהו ש' מ"ה דאיהו אורח האצי' דהיינו בחי' הקו בכלל כו'. והנה

הפרד"ס שע"ד פ"ו מבאר דמש"כ מלגאו איהו כו', הוא האור העצמו' המתפשט בתוך הספי' וזהו מלגאו דוקא כו', ובפלח הרמון סוף שע"ד כ' נקוט האי כללא בידך דבכ"מ שנזכיר עצמו' וכלים יהי' העצמו' הוא הנשמה הפרטי' דהיינו אור הפנימי כו', לא שנרצה בו עצמו' אלק' ח"ו כו', אמת כי העצם הנעלם מחי' את הכל והוא נשמת הנשמו' עכ"ל (ומ"ש העצם הנעלם נר' שהכוונה על עצם השם דהוא ושמו אחד ושמו בגימט' רצון כו' ועמ"ש שם ספ"ג, וא"כ גם זה אינו עצמו' אלק' כו', וי"ל שזהו בחי' הא"ס הבל"ג כו'), וא"כ מלגאו איהו ש' מ"ה לפי' הפרד"ס הוא בחי' או"פ המחי' את הכלי, אכן דוחק לפרש כן דא"כ מהו"ע דאיהו אורח האצי' הלא בכל כלי ודאי יש או"פ המחי' את הכלי ומה נק' זה בשם אורח אצי' סתם כו', וגם הרי האו"פ הן אורות פרטי' ול' אורח מורה על אורח ודרך אחד כו', ויש חילוק בין דרך א' או דרכים הרבה כו' (וכמ"ש באד"ר בתחלתו וההוא אורחא אתפרש לתרי"ג ארחין כו', הרי יש הפרש גדול בין חד ארחא לכמו שמתפליג לתרי"ג ארחין כו', ועמ"ש באגה"ק סי' ז'), וגם מדוע מתייחס זה

לש' מ"ה דוקא שהרי בפרטי השמות שהן פרטי האורות ש' ע"ב בחכ' ושם ס"ג בבינה כו', וא"כ מהו אומרו ש' מ"ה דוקא כו', דנר'