תסג

או"פ כו', וראשית הגילוי בבחי' או"פ הוא כח החכ' כו'. וכמו"כ הוא למע' דבחי' החכ' הוא בחי' גילוי כו', וכידוע שהחכ' נק' אור וכמ"ש ויהי אור דא נהורא קדמאה כו' הרי החכ' מצ"ע היא בחי' אור וגילוי כו', וכתי' והחכמה תחי' כו' שהחיות הוא בחי' גילוי דוקא כו', והיינו דהתחלת הע"ס דאצי' הן מבחי' החכ' לפי שהוא ראשית הגילוי כו'. דענין האצי' הוא להיות גילוי אוא"ס כו', וכמ"ש בזהר דאצי' הע"ס דאצי' הוא בגין דישתמודעון בי' כו', ובפרד"ס כ' אצי' שמו של הא"ס מורה על עצמותו כו' וכמ"ש במ"א, וע"כ התחלת האצי' הוא מבחי' החכ' שהיא ראשית הגילוי כו'. וכמו"כ גם בחי' ח"ס הרי מצד שהיא בחי' חכ' ה"ה בחי' מקור הגילוי כו', ולכן באמת התחלת אצי' הוא מח"ס כו' וכמ"ש הרמ"ז פ' אמור דפ"ח (וכ"ה כללות ענין החכ' גם בשרשו ומקורו הראשון בעצמו' אוא"ס שהו"ע מה שבידיעת עצמו יודע כו', ה"ז בבחי' גילוי לעצמותו עכ"פ כו', דגילוי הידיעה לעצמותו הוא בכדי להיות הידיעה בעולמו' כו', דהרי לכאו' א"מ מה נתחדש בידיעה זו בעצמותו שהרי לעצמותו ידוע גם קודם

שנאצלה הידיעה הכלולה בעצמותו כו', מאחר שזהו רק מה שבידיעת עצמו יודע הרי כשנאצלה הידיעה היא רק לעצמו ובעצמותו הרי ידוע גם קודם שנאצלה כו'. אך הענין הוא דקודם שנאצלה הידיעה הי' הידיעה בהעלם בעצמותו ולא הי' אז גילוי ידיעה כלל כו', ונאצלה החכ' בבחי' התכללות בעצמותו להיות הידיעה בגילוי בעצמותו עכ"פ בכדי שתהי' אצי' בחי' החכ' בחי' הידיעה בנשמות ובעולמות כו' ועמשנת"ל פמ"ז). הרי דבחי' החכ' הוא בחי' הגילוי כו', דבחי' כתר הוא בחי' העלם דעש"ז נק' חשך להיותו בבחי' העלם אבל חכ' הוא בחי' אור וגילוי כו', וי"ל דכתר וחכ' זהו אצי' בחי' חשך ואור כו', וכידוע שהחשך אינו רק העדר האור כ"א היא בריאה בפ"ע ולמע' מן האור וכמ"ש יוצר אור ובורא חשך כו', י"ל דבשרשן זהו בחי' כתר וחכ' שהו"ע חשך ואור חומר וצורה כו' (וכמו"כ הוא בעבודה דהביטול שמבחי' הכתר הוא הביטול שלמעלה מטו"ד לגמרי וכמו ברעו"ד שהוא בבחי' רצ"פ כו' (וכן בענין אמונה פשוטה כו'), והביטול שמצד החכ' ה"ז ביטול שמצד הידיעה כו', דע"ה שזהו ביטול אמיתי לפי שא"ז

הביטול שמצד השגה שהוא ביטול היש בלבד, שהרי השגה היא רק בבחי' המציאות דאלקו' והיא העבודה דרוב הנשמות בהשגה והתבוננות באלקות שעי"ז היא היציאה מן הישות כו', דבהעדר עבודה ה"ה נמשך אחרי החומרי' והישות כו', וע"י העבודה נעשה ביטול היש שנעשה בבחי' קירוב לאלקו' וחפץ באלקו' כו', והביטול דחכ' להיות שזהו מבחי' ראיית מהות אלקו' ה"ז בבחי' ביטול אמיתי כו', מ"מ ה"ז ביטול שמצד הידיעה דוקא כו', וכמ"ש זה אלי ואנוהו אני והוא דהביטול הוא בבחי' אני והוא חד כו', ומ"מ זהו דוקא ע"י שזה אלי בבחי' ידיעה כו', וכמשנת"ל פל"ח ופקס"ג). וא"כ מה שהחכ' נק' פלא א"ז מצ"ע רק מפני שמעלמת לאור הכתר כו', והנה לעיל פרכ"ד נת' דהעלם זה שהחכ' מעלמת אור הכתר א"ז כמו לבוש המעלים כ"א מה שהעונג נעשה בחי' חכ' ובזה הוא מתעלם כו', וא"כ ההעלם הוא בבחי' העלם עצמי ובבחי' סתום מצ"ע כו', והיינו שהחכ' הוא במדרי' הכתר ממש שהיא בבחי' העלם בעצם כו', הנה בד"כ העיקר הוא בבחי' ח"ס (ועמשנת"ל סד"ה דרשו), וג"ז ה"ה בבחי' עליונה דח"ס כמו שהיא מצד עצמו'

המאציל כו', אבל בבחי' תחתונה דח"ס וכ"ש בחי' חכ' הגלוי' דאצי' לא יתכן לקרות בשם פלא כו'. וכאן מפרש דהחכ' נק' פלא מצ"ע דוקא, והכוונה דוקא בבחי' הגילוי והיינו