תסב

דא"ס בחי' שעשועי המלך בעצמותו כו', והד' מדרי' הן בבחי' המשכות והארות התענוג כו', אמנם גם בחי' שעשועים העצמי' נמשכים בכל המדרי', וזהו כללות הענין מה שהתו' אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה היינו המשכת בחי' שעשועים העצמיים בכל המדרי' דהשתל' כו'. ולהבין ענין ואהי' אצלו אמון, ואיך שהשעשועים העצמי' נמשכים בכל המדרי', ילה"ק מ"ש ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כו', ואי' בזהר פ' בלק דקצ"ג ע"ב דה' אלקי אתה כולל כל הע"ס דאצי' הוי' אלקי הן חו"ב אתה הוא חסד ומל', ואו' ע"ז ארוממך שצריכים לרומם כללות ההשתל' בעצמו' אוא"ס כו', דהנה פסוק זה אמר ישעי' בנבואה כעין הקדמה להנבואה שא' אח"כ ושמת מעיר לגל שזהו ביטול מל' דנוגה כו', ובכדי שיהי' ביטול מל' דנוגה בבחי' ביטול לגמרי זהו דוקא ע"י המשכת אור חדש מעצמו' א"ס כו', ובכדי שתהי' ההמשכה צ"ל תחלה העלאה, וזהו ארוממך לרומם כללו' ההשתל' בעצמו' א"ס ועי"ז נמשך האור חדש, שז"ע אודה שמך דאודה הוא בחי' המשכה וההמשכה הוא בשמך בבחי' המל' ועי"ז יהי' ביטול מל' דנוגה כו'.

ואח"כ מבאר אופן ההמשכה דהאור חדש במ"ש כי עשית פלא עצות מרחוק אמונת אומן, דהנה כי עשית פלא קאי על בחי' החכ' כו', ואי' בזהר שם כי עשית פלא כסויא ולבושא לאתלבשא נהורא סתימא עתיקא כו', והיינו כמו שהחכ' עולה לגבי הכתר ומעלמת את אור הכתר כו', וכמו שאנ"ר דמי שהוא במוחין דגדלות ביכולתו להעלים את התענוג אפי' תענוג עצמי כו', וזהו מפני שהחכ' היא תענוג בעצם מהותה רק שבא במהות אחר בכח החכ' אבל באמת מהותו הוא כח התענוג, וע"כ יש בכח החכ' להעלים על התענוג כו', וזהו בבחי' ח"ס דלפעמים היא עולה ולפעמים יורדת והיינו דלפעמים היא מתעלמת ולפעמים יורדת להיות מקור על הגילוי כו', וכמו שהיא מתעלמת למע' ה"ה מעלמת על הכתר כו', ואז החכ' נק' פלא דהרי הכתר הוא בחי' פלא וע"כ כאשר החכ' מעלמת על הכתר גם היא נק' פלא כו'.

רכח) עוד שם בזהר ד"א כי עשית פלא כי עשית אלף, ומהו אלף הא תנינן אלף בית אלף בינה, אבל דיוקנא דאלף איהו תלת סטרין, ראשית דרזא עילאה דאדם קדמאה בגין דבדיוקנא דאלף אית תרין דרועין חד מכאן וחד מכאן וגופא באמצעיתא וכולא רזא חדא, ובג"כ אלף חושבן אחד והיינו כי עשית פלא ע"כ. ומש"א ד"א היינו משום דכאן מפרש מ"ש כי עשית פלא באופן אחר ממה שפי' קודם, דהנה לפי' הראשון הרי מה שהחכ' נק' פלא הוא מפני שהיא כסויא ולבושא לאתלבשא לנהורא סתימא כו', דהיינו מפני שמלבשת ומעלמת אור הכתר כו', ויתפרש הענין בבחינת חכ' סתימאה שהיא בבחי' סתימות והעלם כו', ומתעלם בה אור הכתר כו', אבל א"ז בבחי' החכ' מצ"ע דאדרבה החכ' מצ"ע היא בחי' גילוי וכמ"ש אאלפך חכ' שהיא בבחי' אולפנא ולימוד דהיינו בחי' הגילוי כו', דזהו כל בחי' החכ' להיות בחי' גילוי אור כו'. וכמו בנפש הרי ראשית הגילוי הוא כח החכ' כו', דגילוי הוא בחי' או"פ דוקא והוא כח החכ', דהרי תענוג הוא בבחי' העלם בנפש, וכידוע ההפרש בין תענוג לשמחה דשמחה הוא בגילוי והוא

מן השגה דוקא, אבל תענוג הוא בהעלם כו', וכאשר התענוג מתגלה ה"ז עושה עלי' וסילוק בהכחות, דזהו גם בתענוג המשיב את הנפש שהוא התענוג דאו"י וכ"ש בתענוג דאו"ח כו', הרי א"ז גילוי עדיין כו', ורצון הוא בבחי' מרוצה שהוא המשכה וגילוי כו', הרי אינו