תנז

דמשיח שזהו שיתגלה בחי' עדן עילאה סתימאה בחי' מוחא דעתיקא ממש שזהו בחי' עצמי' ח"ס כו'.

קיצור. והדוגמא מזה הוא הסתר הגלות משום האהבה עצמיות דואוהב את יעקב, ושרשו ממו"ס כשמן הטוב, טוב הסתום בעצם, מזה החשך עצמי דגלות, וע"י העבודה בתו"מ בזה"ג, והעיקר באתהפכא דחשך, בתשו' דנה"ב, ולבי ובשרי ירננו, שעי"ז פלא נעשה אלף, אולפן חדת לימוד מהות אלקות, וכמו גלות מצרים הקדמה למ"ת, דלא מטי הוא הצמצום סילוק האור לגמרי שאינו נרגש אפי' בכח, ועי"ז מטי גילוי אור עצמי דתורה (והצמצום עיקר הכוונה להיות גילוי פנימיות הקו), וכן גלות האחרון להיות גילוי עדן עילאה סתימאה לעתיד.

רכו) וזהו מ"ש בזהר פ' בלק ע"פ כי עשית פלא כסויא ולבושא כו', ד"א כי עשית פלא כי עשית אלף, והיינו שהפלא יהי' בבחי' אלף וגילוי שהפלא בעצמו יתגלה כו', וזהו ע"י ההסתר שנעשה מהכסוי והפלא הזה ועי"ז יהי' גילוי בחי' פלא עצמו כו', ויהי' הגילוי ביתר שאת וביתר עז מבמ"ת וכמ"ש כי עין בעין יראו בבחי' ראיית המהות ממש דבמ"ת הי' רק שומעין את הנראה כו' שבחי' מהות הא"ס הי' אצלם בבחי' שמיעה לבד כו', ולימוהמ"ש יהי' בבחי' ראי' ממש כו', וכ"ז הוא ע"י העבודה עכשיו בההעלמות וההסתרים כו'. והענין הוא דהנה ידוע דירידת הנשמה למטה הוא רק לברר את הגוף ונה"ב כו', דהרי הנשמה עצמה להיותה מבחי' עצמי' אלקו', וכידוע ההפרש בין כל הנבראים גם מלאכים העליונים לנשמות, דכל הנבראים שרש התהוותם הוא מבחי' חיצוני' הכלים וחיצוני' האור שבבחי' מקור לעולמות שזהו בחי' הארה לבד כו', ושרש הנשמות היא בבחי' פנימי' הכלים ועצמי' האור שלמע' מבחי' מקור כו', וע"כ יש הפרש בעצם התהוותן דהנשמות הם בחי' אלקות ממש כו' וכמ"ש במ"א, ולכן הנשמה

כמו שהיא למע' השגתה היא בבחי' השגת המהות ממש לא רק השגת המציאות לבד כו', וכמו שבאצי' שמושג מהות אלקות כנודע, והיינו לפי שאצי' הוא אלקות דבנבראים א"א להיות גילוי המהות שלא יהיו אז במציאות נבראים כו', אבל אצי' להיותו אלקות מושג שם מהות אלקות כו', וכמו"כ הנשמה להיותה אלקות השגתה היא בבחי' השגת המהות דהיינו ראיית המהות כו', וזהו שמקומה הוא בג"ע דשם הוא בחי' מהות אלקות כו', דזהו ההפרש בין ג"ע לעולמות דהעולמות הן מז"ת שבאים בבחי' התלבשות כו', ובג"ע מאיר ג"ר שהוא גילוי המהות כו' וכמ"ש במ"א, וירדה למטה בכדי להראות גם להגוף ונה"ב בחי' גילוי אוא"ס, והוא ע"י ההתבוננות בהתהוות יש מאין איך שכל מה שנתהווה הוא מכח אלקי המהווה אותו כי אין דבר עושה א"ע ואינו חי מעצמו כ"א מכח אלקי המהווה אותו ומחי' אותו כו', שזה יכול להיות גם בהשגת הנה"ב רק שזהו בבחי' השגת המציאות לבד שהרי אינו רואה מהות האין האלקי המהווה כו', דאלמלא נתנה רשות לעין לראות לא הי' רואה את היש כלל כו' (דכ"ה בראיית הנשמות הגבוהות למטה שראייתם

מצד הנשמה ה"ה רואין את האין האלקי כו'), רק שמשיג שהדבר הוא כך שהתהוותם הוא מהאין האלקי וצ"ל ביטול היש לאין כו', דכ"ז הוא בחי' השגת המציאות כו'. אמנם יש בזה יתרון מע' דע"ה שהידיעה וההשגה בהאלקות הוא בבחי' ידיעת המציאות לבד אך עצם השגת הדבר