תמו

על אור האה' האלקי' כו', וע"כ נשאר הטבעי' כמו שהיתה כו', וכמו עד"מ מים שנכנסים בכלי המגבילם מכל צד שהכלי מסבב להמים מכל צד, כן עד"מ אור האה' האלקי' מתיישבת בתוך כלי הלב ונסתתרת בהם עד שכלי הלב הטבעי' מקיפים אותה מכל צד ונשארת בעצם טבעי' שלה כמו שהוא כו'. והגם שמה שנתפסת בלב זהו ברוחני' כלי הלב, והיינו מה שהלב חפצה באלקו' (רק שהיא בהגבלה בכלי הלב כפי מה שיכולה לשאת כו'), ומרווה צמאונו רק בהאור האלקי המאיר לו (אם בהאה' עצמה או בקיום המצות כו' כנ"ל), והוא חפץ ומתעסק רק בעניני אלקי' וזה טוב לנפשו כו'. הענין הוא עפמ"ש בסש"ב פכ"ט דבצדיקים הנה"א הוא האדם והגוף נק' רק בשר אדם וכמו זר נחשב כו', אבל בבינונים הנפש החיונית המלובשת בדמו ובשרו הוא האדם כו', וע"כ בצדיקים שאינם נתפסים בגשם ועבודתם הוא בהנשמה שלהם כו', הנה תפיסת האה' מה שנתפסת בהכחות דמוח ולב הכל הוא בנה"א כו', שאין בזה שום תערובות חומרי' כלל כו', דמאחר שהעבודה היא רק מצד הנשמה הרי גם הכלים התופסים את האה' הוא הנה"א לבד כו', ולהיות

דעבודתם הוא בבחי' פנימי' המוחין והמדות ובפרט בבחי' אה' בתענוגים כו', ה"ז פועל על הטבעי' שמתהפך לאלקו' ממש כו' וכמ"ש בסש"ב פ"ט. אבל בבינונים שהן נתפסים בגשם הרי בעבודתם יש תערובות החומרי' כו', וע"ה שמרגיש היטב את הטוב דאלקות וזה טוב לו הנה יש בזה גופא תערובות חומרי' שא"ז רק טוב אלקי כ"א יש בזה תערובות חומריות (א חומריות'ער טוב), ולהיות שמרווה צמאונו בהטוב (עס בלייבט ניט קיין ניט גוט, נאר עם איז גוט און דער גוט איז דאך א חומריות'ער), וע"כ עצם הטבעי' נשאר בלי שינוי בעצם המהות כו', ואין הכוונה שאינם פועלים מאומה ח"ו בהנה"ט שהרי בעבודתם פועלים הכנעה וביטול בהנה"ט במדות הטבעי' כו' (הן בהעדר ההמשכה וההטי' לעניני' החומרי' שזהו חלישות הכחות הטבעי' כו', וכבינוני המתפלל כל היום שהנה"ב הוא כישן כו', וע"י העדר עניני החומרי' ה"ה נחלש יותר כו' וכמ"ש במ"א, והן בזה שגם הוא יחפוץ באלקות והיינו שגם הנה"ט מוצא טוב יותר בעניני אלקות כו'), רק שכ"ז הוא בהתפשטות שלו לבד לא בעצם מהותו כו'.

קיצור. והענין הוא דהנה הקטרת הקטורת הוא בהיכל בחי' אצי', וע"כ גם המשכת האו"מ הוא השייך אל הפנימי, ובעבודה הו"ע רעו"ד המתגלה בנשמה מצ"ע ע"י התבוננות והרגש ההפלאה, שזהו בחי' או"י דנשמה מקיף דחי', ולהיותו בחי' או"מ ה"ז מהפך מהות הנה"ב, משא"כ באהבה שבטו"ד שמתיישבת בלב, ומרווה צמאונו בהאהבה והקירוב לאלקות, ובאמת אין כאן גילוי פנימי ממש גם לא בההתבוננות וכ"ש בהאהבה, רק בתו"מ שאח"כ, דבנשמות הגבוהות הוא בבחי' גילוי אור ובפנימי ממש, ובבחי' דביקות עוד יותר מכמו בתפלה, והאור עליון יותר, ובכל אדם ה"ז רק מהרושם, ומ"מ מאיר האור ובפנימיות שמרווה צמאונו, וע"כ הלב החומרי מכסה ע"ז, ומשו"ז אינו משתנה בעצם, והגם שזהו שמרווה צמאונו רק באלקות, מ"מ גם הרוחני הוא הרגש חומרי בבינונים, וע"כ הביטול הוא רק בבחי' אתכפי' בהתפשטות הנה"ב.

רכא) אמנם בחי' רעו"ד שהיא אה' הבלתי מוגבלת שאינו נכנס תוך הלב אדרבה הוא עודף על הלב ומקיפה כו', ואינו מרווה צמאונו באור האה' כו',