תמה

בבחי' התקשרות עצמי' כו', ומ"מ ה"ז בבחי' או"י כו', והוא בחי' מקיף דחי' כו', וע"י האו"מ דנשמה מתבטל הנה"ב בעצם מהותו כו'. דהנה העבודה דאו"פ הגם שפועל ג"כ ביטול בכחות הטבעי' דנה"ב, מ"מ אינו משתנה בזה בעצם מהותו כו' (והיינו שלא יתבטל בעצם מהותו וכמו"כ לא ישתנה מאכזרי לרחמני וכה"ג דהכל א' הוא), וזהו מפני שהאה' היא מתיישבת אצלו וביכולת כלי הלב לסובלה עד שאדרבה נתמלאת האה' בתוך כלי הלב, וענין המילוי הוא שמתרווה צמאון הלב בה, וכמו השותה מים לצמאונו שיסוד האש שהי' תחלה בהתגברות בלבבו נתקרר ע"י השתי' כי הגיע לדבר חפצו ותשוקתו, כן מי שמרווה צמאונו ותשוקתו לה' ע"י האה' לאלקו' בתפלה (והיינו שמסתפק בקירוב ובדבקות נפשו בהאה' האלקי' כו', שהרי בההתבוננות כשמשיג הענין הרי הענין האלקי מאיר בנפשו ובהאה' מתקרב נפשו אל האור האלקי ובזה הוא מרווה צמאונו כו', ובאמת א"ז עבודה אמיתי' כי אין בזה תכלית עדיין, דהגם שבהאה' ה"ה מתקרב אל אלקות מ"מ אין בזה עדיין גילוי ממש בנפשו רק מה שעי"ז הוא עומד בדרגא עליונה יותר

(וה"ז בד"כ כמו החקיקה מבחוץ כו', ומובן שאינו דומה ממש דשם הרי לא יש עדיין גילוי או"פ כלל שהרי גם ההשגה והתבוננות בזה אינו בבחי' השגה פנימי' כו' וכמ"ש במ"א, וכאן הרי עכ"פ יש בחי' הגילוי מרחוק כו'), אבל אין בו עדיין גילוי אור כו', ותכלית האה' היא העבודה מאה' כו' וכמ"ש בסש"ב, והיינו) שיעבוד משו"ז כל היום במצות מעשי' בסו"מ וע"ט בפו"מ וכן יעסוק בתו' כו' (ויש בזה חילוקי מדרי' אם שהעסק בתומ"צ כל היום הוא בחיות פנימי שמאיר בו עי"ז האור האלקי בגילוי בבחי' או"פ ממש כו', ובזה הוא שמרווה צמאונו צמאון האה' שבתפלה והוא בחי' השוב שאחר הרצוא כו', והו"ע והיו הדברים האלה שאחר ואהבת דבד"ת הכתוב מדבר כו', דבאמיתי' העבודה בזה הוא שבהעסק התומ"צ הוא בשוה ממש כמו בעת התפלה בבחי' האור והגילוי ובבחי' הקירוב והדביקות כו', ואדרבה שבזה מאיר בו האור בבחי' פנימי ממש ובבחי' דבקות ממש כו', וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב כו' וא"א לדבקה כ"א כו', הרי עיקר הדבקות והגילוי הוא בקיום המצות כו', כי באמת בעבודה אמיתי' האה'

היא רק מה שחפץ לדבקה בו כו', והדבקות והגילוי הוא דוקא בקיום התומ"צ שאח"כ כו' (ויותר גם מהגילוי שבההתבוננות (ר"ל לא מיבעי שהוא יותר מהגילוי שבהאהבה אלא גם יותר מבההתבוננות) שג"ז הוא לא בבחי' או"פ בבחי' גילוי ממש כו', משא"כ בעסק התומ"צ הוא בבחי' או"פ ממש כו', רק שאינו בבחי' התפעלות והתלהבות כמו בתפלה כו', וגם שבתומ"צ שאחר הרצוא דתפלה מאיר גילוי אור עליון יותר מבההתבוננות כו', וכידוע שבהשוב מאיר גילוי אור עליון יותר מבהרצוא כו' וכמ"ש במ"א), ומ"ש בכהאריז"ל דאחר התפלה מסתלקים המוחין דגדלות, צ"ל מפני שבכל היום יש זמנים שבהתעלמות כו', אבל בשעת עסק התו' והמצות י"ל שהן בשוה כמו בתפלה ועוד למע' במדרי' כו', וזה בדר"כ בנשמו' גבוהות אך בעבודת כל אדם הנה העבודה כל היום היא בבחי' רושם לבד מה שנשאר מהאה' שבעת התפלה כו', ומ"מ בעסק התורה וקיום המצות שאחר התפלה מאיר לו האור והגילוי ובבחי' פנימיות בנפשו שמרווה צמאונו בזה כו'). והנה כ"ז לא יעשה שינוי במזג טבעי' דמו ובשרו הטבעי' בעצם מהותו, כי מאחר שנכנסת אור האה' האלקי' בכלי הלב ונתרווה צמאונו כו', הרי כלי הלב שהם מקור הדם והבשר הטבעי' מלבישי' ומכסים