תמא

ודם והיינו דרתיחת הדמים דנה"ב בחמימות אש התאוה יתהפך להיות בבחינת רשפי אש האה' כו', והחלב הו"ע התענוג דתענוגים הגשמי' יתהפכו להיות תענוג אלקי בהשגה וידיעה אלקי' ולהתענג על ה' כו' (ועיקר ענין הקרבנות הוא בבחי' אתכפי' לבד להיות דעבודת הקרבנות בד"כ היא עבודה שע"פ טו"ד כו', וזהו משארז"ל אע"פ כו' מצוה להביא מן ההדיוט דהיינו בחי' האה' הבאה ע"י התבוננות כו', וגם האש שלמע' א"ז בחי' אש ה' וכמ"ש לא באש כו', וכמ"ש במ"א שהיא ההתבוננות בשרש ומקור הנה"ב וכמו בעבודת המלאכים וכה"ג שזה מסייע בהביטול דנה"ב כו', דכ"ז הוא בבחי' אתכפי' לבד כו', רק בעבודת הצדיקים דעיקר עבודתם הוא מצד הנשמה ובחי' האש שלהם הוא אש ה' וכמ"ש בת"ז אית אש ואית אש כו', ה"ז בבחי' אתהפכא ממש שנהפך מהות הנה"ב ונכלל באלקות כו' וכמ"ש במ"א). וזהו שהקרבנות הן בחי' ריח בבחי' הבירור דנוגה דנה"ב ומגיע בבחי' המקיף כו', אמנם עיקר ענין הריח שבא מדבר חריף וחזק ומשיב את הנפש הוא ריח הקטרת דוקא כו'. דהנה ההפרש בין ריח הקרבנות לריח הקטרת הוא כמו

ההפרש בין ריח שבמאכל לריח הבשמים שאינו דבר הנאכל כו', דהרי הקרבנות הן בחי' לחם וכמ"ש את קרבני לחמי כו', דפעולת הלחם הוא רק לחזק החיות פנימי לבד לא בבחי' התחדשות חיות כו' רק שבזה יש ג"כ תוס' חיות שמתחזק בזה כחו בבחי' תוס' אור והיינו מפני שנמשך החיות ממקורו מהאו"מ שעי"ז מתוסף כחו, וזהו ע"י הריח שבמאכל שמגיע בהאו"מ כו', וזהו חמרא וריחא פקחין שמתוסף התחכמות עי"ז והוא ע"י הריח כו', אך מה שמגיע בהמקיף שבנפש הוא בהאו"מ השייך אל הפנימי לבד ומה שנמשך בזה א"ז שהמקיף מאיר כ"א מה שמוסיף אור וחיות בהפנימי כו' (ועמשנת"ל פקע"א). וכמו"כ הוא הדוגמא למע' דריח הקרבנות מגיע בבחי' מקיף עליון היינו בחי' כי לא אדם הוא, והיינו ע"י הריח דבירורי הניצוצות שעי"ז מתוסף אור וחיות בבחי' אדה"ע כו', ומ"מ אין האו"מ מאיר בגילוי כ"א מה שמתוסף בהאו"פ כו', אבל ריח הקטרת הוא כמו הריח שמשיב את הנפש היינו שמגיע בעצם הנפש שלמע' מהגילוים וממשיך להיות גילוי הנפש כו', וזהו יתרון המע' בריח הבושם על הריח שבמאכל, דריח שבמאכל מגיע רק

בהגילוים שבנפש דהיינו בהגילוי או"מ ולכן אינו משיב את הנפש רק מחזיק כחו כו', אבל ריח הבושם מגיע בעצם הנפש שלמע' מהגילוי ומשיב את הנפש היינו להיות הגילוי מהעצם כו', וכמו"כ הו"ע הקטרת שמגיע בבחי' עצמות א"ס שלמע' מבחי' הגילוי להיות בחי' הגילוי והיינו דבחי' אוא"ס דכי לא אדם הוא מאיר בגילוי כו'. וביאור הענין הוא כמשנת"ל פרי"ג דהריח מגיע בעצם חבור הנשמה בהגוף שאינו עדיין בבחינת התפשטות וגילוי (גם לא בבחי' או"מ כו'), ויובן זה למע' ע"פ משנת"ל פר"ד בשם האדר"ז דבהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה דעתיק הוא בחי' קשר עליון שעי"ז מתקשר א"ס עם העולמות כו', וזהו כמו עד"מ חבור עצם הנשמה עם הגוף כו'. וז"ע הקטרת שמגיע בבחי' פנימי' הכתר כו', דקרבנות עם היות דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס כ"ז הוא בבחי' חיצוני' הכתר כו', וזהו ג"כ ע"י הבירורים דקרבנות כו', דהנה נת"ל פרי"ב דעבודת קרבנות בד"כ הוא העבודה שע"פ טו"ד, וידוע דעבודה שע"פ טו"ד היא בבחי' או"פ בחי' ממכ"ע כו', ומה שהקרבנות מגיעים בבחי' כתר זהו ע"י ריח

הבירורים כו', אך זהו רק בבחי' חיצוני' הכתר וההמשכה היא רק מה שנמשך תוס' אור בפנימי כו'. אבל הקטרת מגיע בבחי'