תלח

דאיהו אורח האצי' כו', וכמארז"ל דין הניין לי' כו', דבחי' התיקון זהו בחי' טוב בעצם והוא בחי' עונג עצמי כו'. וע"ה דאצי' הוא ג"כ מה שנתברר מבחי' התהו כו', הנה העיקר מה שנתברר מבחי' התהו הן בחי' הכלים דאצי' כו', אמנם משמעות הע"ח הוא דגם בהאורות יש מה שנתברר מבחי' התהו כו', הרי ידוע שזהו מה שנתברר מלמעלמ"ט ובא באצי' בחי' אור מבורר כבר וזהו בחי' ש' מ"ה כו' (דגם ש' מ"ה דאצי' זהו מה שנתברר רק להיות שהבירור בזה הוא מלמע' ע"כ נתברר בתכלית הבירור ביותר שאין בזה שום תערובות פסולת כלל כו', ונעשה בחי' אור עצמי כמו שלא הי' בזה שבירה ונפילה כלל כו', וי"ל כמו בהבירור שני דש' מ"ה הרי ידוע שעי"ז נכללים הניצוצו' דבי"ע בקדושת האצי' ונעשי' אלקות ממש כו'. דזהו ההפרש בין הבירור ראשון דמלמטלמ"ע להבירור שני דמלמעלמ"ט, דהבירור דמלמטלמ"ע הוא להפריד הטוב מן הרע ולהעלותו למע' אבל אינו נכלל עדיין באלקו' כו', והבירור השני דשם מ"ה מלמעלמ"ט הוא שנכלל בקדושת האלקות דאצי' ונעשה אלקות ממש כו', ומכ"ש שהוא כן בתחלת הבירור

מלמעלמ"ט במדרי' העליונות שנכללים ממש במדרי' אוא"ס דתיקון בחי' מלך שמיני הדר בחי' יסוד דא"ק כו', וכנודע דזמ"ל דתהו הן מבחי' מל' דא"ק שזהו בחי' חיצוני' א"ק כו', ומלך שמיני הדר שרש התיקון הוא בחי' יסוד דא"ק שזהו בחי' פנימי' א"ק כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה למנצח על השמינית, ובשרשו הוא בחי' הוא ושמו שם אחד שלמע' מהז' שמות הכלולים בעצמו' כו', וכמ"ש בהבי' דואני נתתי בהוספות תו"א ובמ"א, ומשם הוא הבירור דאצי' בבחי' מלמעלמ"ט ונכלל ממש במדרי' זו ונעשה בחי' אור דתיקון בעצם כו', ועמ"ש בלק"ת בהבי' דמי מנה). וגם הכלים דאצי' הן אלקות ממש ונכללו ג"כ בש' מ"ה רק שהן בחי' ב"ן דמ"ה והיינו שמביאים ומגלים בחי' דש' מ"ה כו' וכמ"ש במ"א, וכמו התו' שהיא חכ' ברורה דהיינו מה שכבר נתבררה מלמע' והיא בבחי' התיקון בעצם כו', וכנודע שגם האותי' דתושב"כ הן אותי' דמ"ה כו', וע"כ העונג בזה הוא בחי' עונג עצמי וכמו העונג בכל דבר הטוב בעצם כו'. ועז"נ אכלו רעים שהן חו"ב שיש בחי' עונג מורגש באוכל דחכ' דחיך אוכל יטעם בבחי' גילוי אוא"ס

שמאיר בחכ' כו', ונמשך גם בבחי' מל' וכמ"ש באתי לגני כו' אכלתי יערי כו', וכמו הטעמים דסודות ורזין דאורייתא שמתוקים מדבש כו', ונק' דבשי ייני וחלבי כו'.

קיצור. ועדיין צ"ל והלא בקרבנות נא' ג"כ ריח נחוח. הענין הוא דריח הוא מדבר חריף וקיוהא, והן בירורי הנצוצות דתהו, בחי' אורות תקיפים, וגם הכלים בתוקף מפני המיעוט, דבהתרחבות התוקף הוא ע"פ הטעם, משא"כ במיעוט, וכשנשברו ונפלו נעשה דבר קיוהא, וז"ע הריחה ציקי קדרה, כי יש ענג עצמי שמדבר הערב בעצם, וכמו הענג במושכלות ובמדת הטוב, ויש ענג הבא מההפכי, וכמו בניצוח המנגד, ובהסרת העלמות, וכן הענג מהפסולת הנשאר בשולי הקדרה, שהחלוש יתאוה לריח חזק זה, וכך בת מלך בחי' מל' שבה מתגלים האורות דע"ס שהן תיקון בעצם, הגם דהאורות ג"כ נתבררו מאור דתהו, אך נכללו בבחי' התיקון וכמו בירור שני שנכלל באלקות, כן האורות נכללו ביסוד דא"ק ונעשו עצם התיקון, וזהו ש' מ"ה, והכלים ב"ן דמ"ה, וכמו אותיות דתושב"כ, ובזה הוא עונג עצמי אכלו רעים, ונמשך גם במל' באתי לגני אכלתי.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.