תלז

שהאורות היו בבחי' תוקף האור ביותר (שלא הי' בהם התחלקות בעצם כו') מפני ריבוי האור כו' (שהי' בבחי' אור עצמי כו'), וגם הכלים היו בבחי' תוקף מצד המיעוט שלהם דמשו"ז היו בתוקף דאנא אמלוך דוקא כו', והגם דהתרחבות הכלים הוא ג"כ בבחי' תוקף שז"ע ההתיישבות שיהי' דוקא באופן כזה ולא באו"א כו', אך זהו התוקף שמצד הטעם לא בבחי' תוקף בעצם וממילא אפשר להשתנות כו', משא"כ התוקף שמצד מיעוט הכלים הוא התוקף בעצם כו', וזהו דמדות דתהו הן בחי' גבו' כו', ובפרט ע"י השבירה ונפילה שנעשו בחי' ק"נ ה"ה כמו דבר הקיוהא וחריף שנעשה מזה ריח חזק כו'. וזהו שארז"ל בגמ' דפסחים בענין בשכמל"ו משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי כו', דבת מלך היא בחי' מל' דאצי' שנק' ברתא דמלכא בחי' מלך עילאה דאבא דאצי' דאבא יסד ברתא כו', דבחי' מל' הוא מקור השפע והחיות דבי"ע כו', ועז"א שהריחה ציקי קדרה היינו הריח מהבירורים דבי"ע כו'. דהנה יש ב' מיני עונג, הא' העונג העצמי שיש בטבע בעצם הדבר שהוא טוב וערב לנפש ונק' עונג עצמי היינו שבא בסדר

והדרגה מהעונג שבנפש כו' (וכמו החיות שבאברים שזהו שנמשך מהות החיות הגם שזהו רק הארה לבד, מ"מ הוא מהות הארת חיות הנפש שבא בסדר והדרגה משא"כ בשערות כו'), וכמו העונג בטעם ערב וטוב לנפש בחיך הטועם במתיקות ועריבות בטעם המאכל שמבשלים בקדרה וטועמי' בזה כל מיני טעם וחיות לנפש כו', ובכחות נפשי' הוא כמו העונג במושכלות עמוקות ונעלות דמי שהוא חכם גדול ה"ה מתענג מאד ממושכלות כו', וכן האיש הטוב והחסד שמתענג בפעולת הטוב והחסד שלו כו' שזהו עונג עצמי, והיינו שהדבר בעצם הוא דבר טוב ודבר עונג בעצם וע"כ מתענג בו כו', ובגשמי' זהו כמו התענוג במאכל ערב וטוב בעצם כו' כנ"ל. והב' הוא העונג שמורכב בהיפוכו דוקא, וכמו התענוג בניצוח על המנגד שמנגד אליו בפועל דכאשר מתגבר עליו ומנצחו יש בזה עונג גדול בנפש, אבל א"ז עונג עצמי והיינו לא שהדבר טוב בעצם שהרי הי' יותר טוב שלא הי' מנגד, רק כשיש מנגד הנה כאשר מנצחו יש בזה עונג גדול כו', וכן הענג בהסרת ההעלמות בסתירות הקושיות באיזה מושכל שיש בזה עונג גדול וא"ז עונג עצמי כו',

הגם שהעונג בזה הוא פנימי ועצמי יותר בנפש, מ"מ אין זה עונג עצמי לפי שא"ז מהדבר הטוב בעצם כ"א מהיפוכו כו', ובגשמי' הוא כמו העונג במה שנשרף באש ונשאר בקדרה מפסולת המאכל המבושל אחר שיצא ממנו כל הטעם הטוב ונדבק בכותלי הקדרה ובשולי' שזהו הנק' ציקי קדרה. ואמנם יש בזה טעם קיוהא וחריפות שמשיב הנפש ומחזק הלב מצד חריפותו ומריח ריח חזק ביותר שלזה הריח יתאווה כל חלש הלב ונפש רקניות שתמלא חסרונה להשיב נפשה, ויכול להיות עונג הנפש בריח זה יותר ממעדני מלך כו'. וזהו פי' המשל לבת מלך שרגילה בטעמים ערבים בדקות העונג והטעם בעצם כל הדברים הטובים כו', הנה לפעמים כאשר נחלש כח הנפש ולא תקבל עונג ממאכלים הטובים העולים על שלחן מלכים יוכל להיות שתתאווה הנפש בהריחה ריח חזק וקשה דציקי קדרה דוקא שזה משיב הנפש כו'. והדוגמא מזה למע' בבת מלך עילאה בחי' מל' דאצי' בחי' דבור העליון בצירופי האותי' בה' מוצאות כו', והוא בחי' התגלות דרצון וחכ' ומדות דאצי' שמאירים ומתגלים בבחי' מל' וכמא' ביתא דאתפריעו בי' כל נהורין עילאין כו',

דכל האורות מאירים ומתגלים בבחי' המל' כו', והן אורות וגילוים שיש בהם עונג בעצם שהן בחי' אורות דתיקון בחי' ש' מ"ה