תלד

קיצור. וכמו בעבודה כ"ה בהבירורים, דבאהבה שבטו"ד שהו"ע הקרבנות מתברר האו"פ דנוגה, ובבחי' אתכפי', וע"י עבודת הקטרת מתבטל האו"מ עתיק דקלי' שזהו לבונה זכה, דהנה כמו שיש אבי"ע בקדושה כמו"כ בסט"א, ובקדושה באצי' תוקף האור ובגילוי והולך ומתמעט, ובאצי' ע"ס, ובברי' רק מבינה דאצי', וביצי' רק ז"א ובעשי' מל', ובסט"א אצי' דקלי' בבחי' חלישות, הרגש הביטול, ובדקות הוא שמרגיש את הביטול ואין לו מקום לעצמו (דאמיתית הביטול הוא שאינו יודע שבטל), ולמטה מזה שטוב לו מהביטול, ולמטה מזה שרוצה שיהי' נראה הביטול בכוונה לש"ש, ובגסות שזה מצד הישות, וברי' הוא ישות ממש, ובאורות באצי' רק ז"ת ובברי' חו"ב, וביצי' כתר, ובעשי' עתיק דקלי'.

רטו) וטעם וסיבת הדבר הוא מפני שבסט' דקדושה הוא בחי' אין וביטול דוקא ובמדרי' העליונות ששם הביטול יותר מאיר שם האור והגילוי ביותר כו', וזהו דבאצי' הוא בחי' תוקף האור והגילוי לפי שהכלים דאצי' הן בבחי' תכלית הביטול באוא"ס כו', להיות דכללות ענין האצי' הוא מה שכלול עדיין באוא"ס ב"ה וכמ"ש במ"א בענין אתה הוא הוי' לבדך כו', וע"כ גם הכלים דאצי' הם בבחי' ביטול כמו בהתכללות במקורם כו', ולכן באצי' מאיר גילוי אור רב מאוא"ס ב"ה כו', ובברי' שאין הביטול כמו באצי' האור והגילוי שם בבחי' מיעוט כו' וכן מתמעט ממדרי' למדרי' כו'. וכן האורות הרי כל הקרוב יותר לגבי שרשו ומקורו דהיינו בבחי' עליונו של קו יותר ה"ה במדרי' עליונה יותר ובבחי' אין ביותר כו', וע"כ באצי' מאיר בחי' הכתר בכלל ובחי' עתיק בפרט (בפנימי' האצי' כו'), והיינו דכללות האורות דע"ס דאצי' הן כמו מצד מדרי' כתר וחכ' כו', ובברי' במדרי' הבינה כו', וכ"ז בסט' דקדושה שהו"ע האין והביטול ע"כ כל מה שלמע' יותר הביטול יותר והאור ביותר וכל מה שיורד

ממדרי' למדרי' מתמעט כו'. משא"כ בקלי' דעיקרה הוא בחי' ישות וגסות שמורגש מאד וכמו ראיתי איש חכם בעיניו שמחזיק עצמו לחכם גדול כו', וכמו"כ במדת החסד שמרגיש בעצמו החסד שעושה עד שמתפאר לעיני כל כו', ומכ"ש למקבל חסדו לאמר לו ראה כמה טובה גמלתיך כו', וכמו כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין כו', וע"כ כל מה שלמע' יותר הקלי' הוא בבחי' חלישות לפי שמאיר שם אור הקדושה יותר, וכמו באצי' דאור הקדושה הוא בתוקף אין מקום לישות וגסות הקלי' כ"כ, וכל שיורד במדרי' שאין שם האור דקדושה כ"כ מתגבר הישות דקלי' כו', עד שבעשי' ששם האור דקדושה במיעוט ביותר שם התגברות הקלי' יותר בחי' עתיק דקלי' כו'. וכמו בנפש הרי תוקפא דנשמתא חולשא דגופא, וסבת תוקפא דגופא הוא מחולשא דנשמתא כו', דכאשר הכחות דנה"א הן בהתגלות מתבטלים הכחות דנה"ב שנעשים בבחי' חלישות וגם מתבררים ומתתקנים ע"י העבודה כו', וסבת תוקף הנה"ב הוא מפני התעלמו' הכחות דנה"א כו', שיש בזה כמה חילוקי מדרי' כו' וכמ"ש במ"א. וענין עתיק דקלי' י"ל שזהו התאוה שהיא בקרירות שזהו קשה

יותר מחמימות התאוה שהיא בהתפעלות בנפש שנוחה יותר להתתקן ולהתהפך, אבל התאוה שבקרירות שז"ע התענוג ה"ז קשה יותר להתתקן כו' (וכמ"ש במ"א בענין שור כשב ועז דעז הוא התוקף שבלי התפעלות זהו קשה יותר משור נגח כו', דע"ה שהוא בועט אך מצד ההתפעלות שבו בנקל לפעול בו שיתפעל ג"כ מענין אלקי כו', והעז שאינו בועט