תלג

וריבוי האור יותר וכל מה שיורר למטה הרי מתמעט האור כו', ובלעו"ז היא להיפך דכל מה שיורד למטה הוא בבחי' תוקף יותר כו'. דהרי בקדושה הנה באצי' הוא תוקף התגלות האור דאוא"ס ב"ה, והיינו בחי' גילוי הקו דעם היות שזהו רק הארת הקו, מ"מ ה"ז הארת אוא"ס בבחי' גילוי ממש דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד כו', ובברי' מתמעט האור הרבה ע"י המסך ופרסא המפסקת כו', וביצי' מתמעט יותר כו'. וכמו"כ הוא במספר האורות הנק' ע"ס שבאצי' מאירים בגילוי כל הע"ס דכחב"ד כו' עד המל' (ובפנימי' האצי' מאיר גם בחי' פנימי' הכתר בחי' עתיק שזהו"ע פנימי' אבא שהיא פנימי' עתיק כו'), ובברי' אינו מאיר בגילוי רק מבחי' אור אימא ולמטה דאימא מקננא בכורסיא כו', וביצי' רק בחי' ז"א כו', וכן בס' דש' הוי' י' באצי' ה' בברי' כו' וכמ"ש בע"ח (והנה מה שבאצי' מאירים כל הע"ס ובברי' רק בינה וביצי' רק ז"א כו', הכוונה היא על המדרי' דאצי', שהרי בכל עולם יש ע"ס רק שבאצי' מאירים כל הע"ס דאצי' גם בחי' הכתר ועתיק, ע"כ הע"ס הן במדרי' גבוה ונעלה דכללו' הע"ס דאצי'

הם במדרי' בחי' החכ' והכתר כו' וכמ"ש במ"א, ובעולם הברי' שמאיר רק בחי' בינה הגם שיש שם ע"ס אך כללות הע"ס הן למטה במדרי' וכן ביצי' ועשי' כו'). אך בסט"א שהן לעו"ז דקדושה ה"ה להיפך דאצי' דקלי' היא בבחי' חלישות, וכנודע דקלי' דאצי' הו"ע הרגשת הביטול שנק' ראומה שהביטול הוא במורגש דאמיתי' הביטול הוא שאינו מרגיש כלל שהוא בטל, וכמו בביטול לפני מלך גדול עיקר אמיתי' הביטול הוא כשאינו מרגיש כלל בשעת ביטולו איך שהוא בטל, וכשישאלנו אדם מה נשתנה כ"כ מהותך ישיבנו לא ידעתי מאומה כו', וכ"ה בקדושה ביטול עצמי ופנימי הוא שאינו מרגיש כלל שהוא בטל כו', והיינו דהביטול הוא בעצם מהותו כ"כ שאינו מרגיש א"ע כלל וכלל למציאו' עד שאינו מרגיש כלל שהוא בטל לאיזה דבר כו', ומשו"ז יכול להיות על מעמדו ומצבו מפני שאינו שום מציאות לעצמו שאינו מרגיש א"ע כלל לדבר מה כו'. אבל כשמרגיש את הביטול שלו ואינו יכול לעמוד על מעמדו ומצבו מפני הביטול דהיינו שאין לו מקום לעצמו כו' (ער האט פאר זיך קיין ארט מפני עוצם ביטולו כו'), הגם שזהו

ביטול אמיתי מ"מ יש בזה עדיין בחי' מציאות דבר כו', וזהו בתכלית הדקות, ולמטה מזה הוא שמרגיש את הביטול שטוב לו מה שהוא בטל והוא במעלה ומדרי' בעצמו כו', ולא שעושה בו איזה הגבהה ח"ו רק שהביטול אצלו בבחי' תפיסת מקום כו'. וז"ע ראומה שהביטול הוא במורגש ובתפיסת מקום בעצמו כו', ובגסות ענין ראומה הוא שרוצה שיהי' נראה ביטולו, ועם היותו בטל לאלקות רק שהוא רוצה שיהי' נראה וניכר הביטול שלו, ויש בזה דקות הרע והוא שבזה גופא מה שרוצה שיהי' נראה הביטול כוונתו הוא לש"ש כו', וע"ה שיש בזה כוונה רוחניות סכ"ס הוא בבחי' מורגש ואינו בטל כו', והגסות הוא שרוצה כן מצ"ע מצד הישות שבו כו', וכ"ז הו"ע ראומה שהוא קלי' דאצי' כו', ובברי' הקלי' הוא בבחי' ישות ממש שאינו בטל לאלקו', וביצי' הוא בבחי' ישות יותר עד קלי' דעשי' שהיא בתוקף ביותר כו', וכערך תוקף האור דאצי' דקדושה על האור דעשי' דקדושה כך ערך תוקף אור הקלי' דעשי' על אור הקלי' דאצי' כו'. וכמו"כ במספר האורות הנה בקלי' דאצי' המספר הוא במיעוט והן רק ז"ת דקלי', ובברי'

דקלי' שם גם חו"ב דקלי' והן סיחון עמון ומואב שזהו ג"ר דקלי' וכמ"ש במ"א, וביצי' גם בחי' כתר דקלי' וכמו נבוכדנצר שנא' בו אנת רישא דדהבא כו', ובעשי' דקלי' שם גם עתיק דקלי' שהיא קלי' קשה ביותר כו'.