תכט

שמע"צ מש"א שמע"צ החג הזה מפני מה נק' שמע"צ. גם למה אז דוקא נקבע זמן שמחת תורה על הלוחות שנתנו ביוהכ"פ כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל די"א סממני הקטרת הן בירור הי"א כתרין דמסאבותא כו', דבקדושה המספר הוא עשר דוקא ולא תשע ולא י"א מפני שבקדושה האור דע"ס מתייחד ביחוד גמור עם הכלים כו', משא"כ בסט"א אין הקדש מתערב עם החול רק עומד בבחי' מקיף ונחשב בפ"ע ע"כ הן מספר י"א כו'.

ריב) והנה בע"ח שער ק"נ פ"ג אי' די"א סממני הקטרת הן בירור הטוב של נוגה, וצ"ל והלא הקרבנות הן ג"כ בירורי הנוגה דהבהמה הגשמי היא מק"נ ומקריבין אותה על מזבח ונכללת באש שלמע' שזהו בירור הטוב שבה ונשאר רק האפר שהוא העצם כו', ועיקר הקרבן הוא זריקת הדם שזהו החיות פנימי שנזרק ונכלל בקדושה כו', וא"כ מהו ההפרש בין קטרת וקרבנות מאחר דשניהם הם בירורי הנוגה כו'. וידוע דקטרת גבוה יותר מהקרבנות וכדאי' בזהר ס"פ ויקהל דרי"ט ע"א דכתי' קטרת תמיד לפני ה' איהו קיימא לפני ה' יתר מכל פולחנין אחרנין, חביבא איהו עובדא דקטרת כו', ואע"ג דצלותא איהו מעלי' מכולהו עובדא דקטרת הוא יקיר וחביב קמי' קוב"ה כו', צלותא אתקינו לה באתר דקורבנין דהוו עבדי ישראל וכל אינון קורבנין כו' לאו אינון חשובין כקטרת כו', הרי שקטרת היא למע' מהקרבנות כו'. והגם דקטרת היא ג"כ ענין התפלה וכמ"ש תכון תפלתי קטרת לפניך כו', הנה זהו נגד תפלת מנחה וכמ"ש אח"כ משאת כפי מנחת ערב, וידוע דתפלת מנחה הוא למע' מתפלת שחרית וכמארז"ל לעולם יהא אדם

זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה דאז הוא זמן עת רצון ביותר כו' כנודע, וא"כ צ"ל מהו ההפרש בין הקטרת לקרבנות כו'. אך הענין הוא דהנה הקרבת הקרבנות הי' על מזבח החיצון והקטרת הקטרת על מזבח הפנימי, וידוע דב' המזבחות בנפש הן בחי' חיצוני' הלב ופנימי' הלב, דחיצוני' הלב היא האה' שע"פ טו"ד והיינו מה שבא ע"י השגה והתבוננות אלקי, דכללות ענין ההשגה הוא בהאור האלקי שבא בבחי' התלבשות בעולמות דמה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם כו', וע"כ מבשרי אחזה אלק' וכמו שהאדם משיג ומרגיש בעצמו אור וחיות הנפש שלו בהכחות פרטי' שבה, וכמו בכח השכל שבמוח וכח המדות שבלב, והחיות חיצוני שבאברים החיצונים כמו כח התנועה שביד וכח ההילוך שברגל כו', שיודע ומשיג היטב כל כח וכח בערכו ומעלתו בעצם כו', כמו מהו שכל ומה המה מדות שיודע ומשיג היטב בעצם מהותם מה הם כו', והגם שזהו רק ידיעת המציאות שהרי אינו רואה מהות הכחות כו', מ"מ הרי מציאותם הוא יודע ממש איך ומה הם כו', ומשיג ג"כ העילוי שיש בכל כח עליון לגבי

הכח שלמע' ממנו מן כח ההילוך שברגל עד כח החכ' שבמוח כו', וגם משיג ומרגיש איך שכל כח תחתון נמצא וכלול בהכח העליון ואיך הוא שם בעילוי הרבה יותר כו', וכמו בהתכללות המדות בשכל כו' שמרגיש המדות שבשכל ואיך שהם שם בדקות ורוחני' כו', וכ"ה בכח העשי' או כח הדבור שנמצאים כלולים במדות ובשכל והן האותי' שבמדות ושכל, וכן העשי' שבשכל ששם הוא במע' גבוה הרבה יותר כו', ובכללות הרי מושג ומורגש אצלו היטב איך שהעיקר הוא החיות המחי' אותו כו'. וכמו"כ יבין וישיג בהאור והחיות האלקי בפרטי המדרי' בבחי' חב"ד חג"ת נה"י איך ומה