תכז

שהן צד אחר שאינו צד הקדושה, והיינו שאין בהם ביטול ואדרבה הן בתכלית הישות והגסות ודבר נפרד לגמרי שהפרידן מאחדותו ית' כו', וכמו פרעה שא' אני ואפסי עוד, לי יאורי ואני עשיתיני כו', שזהו תכלית ההסתר שעי"ז הוא הגסות שבהם עד שא' מי הוי', לא ידעתי את הוי'. והנה גם בחי' זו בהכרח שיומשך להם חיות מאוא"ס ב"ה, דאל"כ לא הי' שום מציאות כלל (וי"ל דהחיות שלהם הוא רק לקיום מציאותן דגם מה שהן חיים א"ז בבחי' חיות דהיינו בבחי' אור וגילוי כו', וגם כמשי"ת בסמוך שאינם בבחי' חיות עצמי כו' רק מה שנמצאים במציאות כו'), וכמ"ש ואתה מחי' את כולם גם הקלי' וסט"א כו', רק שאם הי' חיותם נמשך להם בקירוב הי' נבלע בהם וכמ"ש נבלע ישראל כו', ולא הי' בהם בבחי' חיות כלל, וכמו ותבלענה ז' פרות כו' ולא נודע כי באו אל קרבנה כו' שלא נעשה להם מזה שום חיות כו'. ובע"ח כ' הטעם מפני שאין הקדש מתערב בחול כו', והיינו ג"כ כנ"ל דמפני שאין בהם ביטול ע"כ אין החיות בהם בבחי' התערבות כו', דענין ההתערבות הוא שמתחברים ומתאחדים זע"ז, דהיינו בבחינת

התלבשות פנימי שמאיר בהתגלות ומתאחד כו', משא"כ בסט"א אינו בבחי' התערבות כ"א או שעומד עליהם מובדל מהם או שהוא בבחי' בליעה בהם שהו"ע הגלות כו' וכמ"ש במ"א, ולכן בכדי שלא יובלע בהם החיות דקדושה עומד החיות המחי' אותם בבחי' מקיף על ראשם ומאיר להם מרחוק ואינו מתאחד עמהם כו', וכמ"ש בע"ח שער יו"ד הוא שער המלכים פי"א. ולכן באמת גם בעת חיותם אינם בבחי' חיים באמת אדרבה הן בעצם בבחי' מות ובבחי' העדר כו', וכמ"ש במ"א בענין הנסיונות שאינם דבר אמיתי מצ"ע כ"א מה שהועמד דבר להעלים ולהסתיר ולהיות מונע כו', וכשעומדים נגד זה ה"ה מתבטל לגמרי כו', וכמ"ש בד"ה וביום שמחתכם הנ"ל. ומשו"ז יש צד מעלה בנסיונות שכאשר עומדים נגד זה ה"ה מתבטל לגמרי והי' כלא הי' כו', דעם היות שהנסיון הוא לכאורה דבר חזק וכבד לעמוד נגדו וצריכים לזה כח חזק כו', מ"מ כאשר מתגבר בכחו ועומד נגד הדבר נסיון ה"ה מתבטל לגמרי ולא נשאר מזה מאומה כו', משא"כ בדבר חומרי שאינו דבר נסיון צריכים לזה ריבוי עבודה לבטל כו', וע"ה שא"ז דבר חזק כ"כ מ"מ אינו מתבטל

ג"כ, שגם אם כופה א"ע וגם ע"י עבודה שפועל חלישות כו', מ"מ אינו מתבטל לגמרי כו', אבל הנסיון כשעומדים כנגד מתבטל לגמרי כו', והיינו מפני שהוא מציאות העדר שאין בו חיות פנימי כלל רק בבחי' מקיף לבד כו', וע"כ הם במספר י"א מפני שהחיות נחשב לדבר בפ"ע ע"כ הם במספר י"א, והיינו היו"ד כתרין שהן הע"ס דנוגה (ובזה יש ג"כ עשר ניצוצות דקדושה כנ"ל, אך אינם בבחי' חיות להם כו'), ובחי' הי"א שהוא המקיף דלבונה זכה שזהו עיקר החיות שלהם שעומד בבחי' מקיף עליהם כו', וע"ז הו"ע י"א סממני הקטורת להעלות ולברר הי"א כתרין כו'. והנה בנה"א ונה"ב הרי הנה"א מתלבש בהנה"ב שמק"נ ואינו עומדת על ראשו בבחי' מקיף לבד כ"א מלובש בו בבחי' או"פ ממש, שהרי הנה"ב פועל בהכחות דנה"א שבאים בהגשמה ע"י התלבשות זאת להשכיל השכלות גשמי', ובכלל ההשגה היא בהגשמה שא"ז כלל כמו השגת הנה"א בעצם כו', ולהיפך הנפה"א פועל בהנה"ב שגם הוא יבין ענין אלקי ויתברר עי"ז כו', שכ"ז הוא מפני שבא בהתלבשות כו', הרי הגם שהנה"ב הוא מנוגה ונה"א הוא בתכלית הקדושה, ה"ה

בבחי' התלבשות ואינה נבלעת בו ח"ו אדרבה יש בכחה למשול עליו ולהכניעו תחת ממשלתו כו'. וצ"ל שזהו בעוה"ז דוקא שמצד מדרי' הסוכ"ע שנמצא דוקא בעוה"ז יכול להיות