תכה

ממש עד שהדם נק' נפש וכמ"ש כי הדם הוא הנפש, דהיינו מצד עוצם התאחדו' הנפש בהדם כו', ועי"ז הוא התאחדות הנפש עם הגוף בכלל, ושניהם יחד נק' אדם דאדם הוא א' דם, דהא' הוא החיות ועם הדם יחד נק' אדם, וכן בד"כ הנשמה עם הגוף נק' אדם, דהגוף בפ"ע נק' גוף האדם וכן הנשמה בפ"ע נק' נשמת האדם, ובהתכללות שניהם יחד נק' אדם כו'. ועד"ז יובן למע' בבחי' אדה"ע דאצי' דהגם שאין לו דמות הגוף ולא גוף מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמע' שזהו בחי' דמות ומראה לבד כו', דבחי' גופין הן הכלים דאצי' שנק' גרמוהי דפי' עצמות שזהו עיקר הגוף וכמשנת"ל פקנ"ג, ובפרט הן בחי' האברי' דז"א דשם עיקר הכלים כנודע, וההוא נביעו איהו כנשמתא כו' הוא בחי' אור הקו בכלל המתלבש בהע"ס כו', ובד"פ הוא בחי' חו"ב שזהו בחי' החיות דז"א וכמ"ש והחכ' תחי' וכן בינה נק' אלקים חיים כו'. וזהו בחי' א' דם דאהי' בריבוע גימט' דם שזהו מבחי' הבינה כו' וכמשנת"ל פקפ"א, ועיקר החיות הוא מבחי' החכ' שזהו הא' שבאדם כו' (ולעיל שם נת' שזהו המים

שעושה התפשטות הדם כו', וכן גבי ההוא נביעו נא' כמיא דאשקי לאילנא כו'), וכללו' שניהם נק' אדם כו' (ובפרטו' הן ב' מיני חיות כו' דהחיות דבינה הוא להיות בחי' המציאות והחיות דחכ' הוא להיות ביטול המציאות כו' וכמ"ש במ"א, ועמ"ש בלק"ת בהבי' דבשעה שהקדימו ועמשית"ל פ'), וזהו בחי' אדם פנימי שהוא בחי' האור והחיות כו', ובהתלבשות האור והחיות בכלים ואברים דז"א נק' בחי' אדה"ע ע"ש התכללות דאורות וכלים דשניהם יחד דוקא נק' בש' אדם כו', והיינו מפני שהאור והחיות מתייחד עמהם ביחוד גמור עד שהם דבר א' ממש, וכמא' איהו וגרמוהי חד שהן בבחי' חד ממש כו'. והגם שאינו דומה להיחוד דאיהו וחיוהי וגם בחי' האיהו שמתייחד עם גרמוהי א"ז בחי' ומדרי' זו עצמו דבחי' איהו שמתייחד עם חיוהי כו', וכמשנת"ל פקנ"ה שזהו בחי' האור המתלבש כו', והיחוד הוא רק לענין ההתהוות כו', שא"ז יחוד עצמי כ"א לצורך איזה פעולה היינו לפעול פעולת ההתהוות כו' (וי"ל דבכלים גופא היחוד בבחי' פנימי' הכלים זהו בחי' אדם א' דם כו', והוא בחי' אדם פנימי כו' והוא מהן

בעצם כלים לקבל כו', והיחוד הנ"ל הוא בבחי' חיצוני' הכלים ואברי' דז"א והוא לצורך ההתהוות כו', ולפ"ז הוא בחי' הארת איהו לבד כו' וכמ"ש במ"א). ומ"מ הרי האור מתייחד ממש עם הכלים כו', עד שגם הכלים הן בבחי' קיום עצמי מצד יחוד האור שבהם כו' וכמ"ש במ"א שז"ע הוא קיים ושמו קיים וכסאו נכון, דגם הכסא שהן הכלים שהם בבחי' מכון לשבתו ית' ה"ה בבחי' קיום בעצם כו' (וכמו בנשמו' דכתי' ואתם הדבקים כו' חיים כולכם כו' שהם בבחי' חיות עצמי לפי שהן דבקים בה' כו', וכ"ה בבחי' הכלים כו' וכמ"ש בד"ה וביום שמחתכם, רנ"ו). וכמו עד"מ באדם למטה הרי הגוף הוא חי בעצמו לא רק מה שנמצא בו דבר חיוני כ"א שהוא עצמו חי, ולא כמו הלבוש שבשעה שהאדם לבוש בו ה"ה מתנענע שזהו רק מפני שהאדם החי מלובש בו, אבל בגוף הרי אינו באופן כזה כ"א שהגוף עצמו חי ע"י הנפש (ובגוף הרי מצ"ע אינו מציאות חיוני כלל אדרבה הוא מציאו' מות מצ"ע כנודע ומבו' במ"א, ומ"מ בהתלבשות הנפש בו ה"ה בעצמו חי כו'), והיינו מצד התאחדו' הנפש בו כ"כ בבחי' פנימי (היינו בבחי' התגלות

ובבחי' התאחדות כו') עד שהגוף עצמו חי כו'. והדוגמא מזה למע' שהכלים הן בבחי' קיום עצמי מצד התלבשות האור בהם שהוא בבחי' התאחדות ממש כו'. ובאמת יחוד האורות עם