תכב

שהרי במזל ונוצר מאיר בחי' עצמו' ח"ס בחי' השמן הטוב דעתיקא ולכן היגת"ד הן מקור הסליחה כו', ואיך הוא בבחי' מקור לחכ' כו'. והענין הוא דהנה הרמ"ז פ' בא ד"מ ע"ב כ' דבמזל ונוצר יש בו פנימי' וחיצוני' ובתוך פנימיותו הוא פנימי' עתיק כו', ולפי הנ"ל י"ל דבכללות מזל ונוצר (וכן כל היגת"ד) הן מבחי' ח"ס רק שיש בזה פנימי' וחיצוני' הנמשך מב' המדרי' שבח"ס שנת"ל, דהחיצוני' דמזל ונוצר הוא מבחי' חיצוני' ח"ס שבבחי' מקור לחכ' כו', ובחי' הפנימי' דמזל ונוצר הוא שנמשך מבחי' פנימי' דח"ס שסתום בעצם כמו עצמי' עתיק כו', ומשם נמשך ג"כ מוחין אלא שהן מוחין גבוהים ונעלים ביותר כו'. והענין יובן עפמ"ש במ"א שיש בחי' המשכה שבס' השתל' ויש המשכה הבאה ממקום גבוה מאד למע' מס' ההשתל' כו' (והכל הוא בבחי' או"פ כו'), והיינו שסדר והדרגת ההשתל' הוא מהחכ' דאצילות לבינה ומבינה לז"א בדרך עו"ע, והו"ע השתל' הספי' בספי' עצמן שהן בבחי' עו"ע כו', וגם מה שהחכ' מקבלת מהכתר ג"כ נק' ס' השתל', הגם דקבלת החכ' מהכתר הוא רק מבחי' שערות דא"א דאבא

יונק ממזלא כו', שהשערות הוא רק מותרי מוחין ומזה לבד נמשך בחו"ב ולא מהכתר עצמו ממש, וא"כ אינו כמו מהחכ' לבינה ומהבינה למדות, שעצמי' החכ' נמשך ומתלבש בהבינה וכן מבינה למדות כו', שהרי בלא התבוננות השכל לא יהי' לידת המדות כ"א ע"י התבוננות דוקא שכ"ה במדות דתיקון כו', א"כ הרי במדות יש בהם מן השכל כו' (וע"ה שזהו הארה לבד מ"מ הרי ההארה הוא הארת המוחין ממש כו', וכמו נקודת ההשכלה ה"ה שכל ממש שמתלבש בהשגה כו', וכן מבינה למדות נמשך הארת השכל כו', ולעיל מפ' קמ"ה ואילך נת' שיש בזה חילוקי מדרי' כו', והיינו שבהשתל' הספי' שלצורך הברי' לא יש ממהות העילה בהעלול כו', אבל במדרי' אצי' גופא הרי יש מהות הארה מהעילה בהעלול כו'), ולפיכך נק' השתל' עו"ע כו', משא"כ מהכתר אל החכ' שההמשכה הוא בבחי' שערות לבד ה"ז רק הארה דהארה כו'. אך אעפ"כ גם התהוות החכ' מהכתר נק' המשכה שבס' השתל', אלא שכך הוא ההדרגה של ס' השתל' להיות החכ' נמשכת רק מבחי' שערות לבד דא"א כו' (והיינו שכ"ה שנמדד תחלה ברצונו ית' באופן ההתהוות דס' השתל'

שהחכ' תהי' המשכתה והתהוותה מבחינת שערות כו', וא"כ מה שנתהווה החכ' מבחי' שערות א"ז מפני שהוא מהאור שלמע' מגדר השתל', מאחר שמתחלה עלה כן ברצה"פ בהתהוות ההשתל' וידוע דכללות האור דעליית הרצון הוא מה ששייך להשתל' כו', וכך עלה ברצונו ית' באופן ההשתל' דהתהוות החכ' יהי' מבחי' שערות, הרי כ"ז הוא הדרגת ההשתל' כו' היינו שאין מקור ההמשכה מבחי' שלמע' מהשתל', וכללו' ההמשכה היא ע"פ רצונו ית' בענין ההשתל' כו'). אבל ההמשכה הבאה מלמע' מס' השתל' היינו מה שנמשך מבחי' עתיק וממו"ס שהוא פנימי' הכתר כו' (והוא מה שנמשך בבחי' תוס' אור בבחי' התחדשות שלא הי' תחלה בעליית הרצון על ס' ההשתל' דע"ס כו'), והוא הנמשך ע"י העלאת מ"ן בתשו' מעומקא דלבא שעי"ז ממעמקים קראתיך מבחי' עומק לעומק כו', והיינו שעי"ז ממשיכים ממקום גבוה מאד שלמע' מהדרגת ההשתל', אך מ"מ גם המשכה זו מוכרח ג"כ לירד דרך הצנורות והשערות דיגת"ד, ואעפ"כ נק' זה למע' מס' השתל' כיון ששרש המשכה זו הוא מרדל"א וממו"ס כו'.