תיט

שלו, אבל במעיין שאינו נגלה כלל אינו שייך לומר בו עומק כו', אלא שיאמרו זה על שכל וסברא שהיא עמוקה ומוסתרת בהסתר עומק המושג להשיג תכלית אמיתתה שהוא סתום ונעלם מכל חכם, עז"א עמוק עמוק מי ימצאנו שאינו יכולים לבא ע"ז אבל אפס קצהו כבר מושג, וכאשר נגלה גם אותו העומק ה"ז נק' גילוי תעלומות חכ' כו', והיינו מפני שאפס קצהו מושג מכבר ועתה נגלה גם תכלית עומקה שזהו בחי' תעלומות חכ' כו', שזהו חכ' נסתרת דהיינו מה שנסתר מכל אדם ועתה נתגלה כו', והגילוי הזה הוא שנותנים מלמע' כו', וזהו ג"כ כאשר אפס קצהו כבר נודע ומושג שזהו הכלי להיות מלמע' גילוי בחי' תעלומות חכ' כו'. אבל כשלא הי' בהשגה כלל גם לא אפס קצהו האחרון לא יתכן לומר עמוק הוא כו', וכמו במצות פרה אדומה דכתי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והיינו שחכמתו של שלמה לא הגיע להשיג עומק החכ' שבה, ומ"מ הוא בערך שיתחכם בזה כו', וע"כ אמרתי אחכמה רק שהיא רחוקה ממני מפני עומקה כו' וכמשנת"ל ספקמ"ח. והדוגמא בזה הוא כמו כח המשכיל שהוא מקור השכל להיותו בבחי' מקור עכ"פ

לשכל גלוי ה"ה ג"כ בבחי' קירוב כו', וזהו מה שמורגש מציאותו עכ"פ, דע"ה שאינו בבחי' שכלי עדיין שהרי הוא רק כח היולי כו', ומ"מ הרי מרגישים שיש מציאו' כח משכיל מקור לשכל (דבעת שנופל לו שכל חדש ה"ה מרגיש שבא מאיזה מקור כו'), והיינו לפי שהוא בבחינת קירוב ואפס קצהו מאיר והיינו שכל המבריק כו', וע"כ הוא מורגש כו'. וכ"ז הוא בחי' מקיף דאו"י שהוא בבחינת השפעה והמשכה אם בהמשכה נגלית (בחי' ההעלם שבגילוי וכמו עומק השכל וכמו כתר שבחכ' כו') או בהמשכה נעלמת (כמו כח המשכיל) כו'.

קיצור. דהנה יש מקיף דאו"י ומקיף דאו"ח, מקיף דאו"י הוא בקירוב, וכמו עומק שנשאר בהעלם מהאו"פ, שהוא בערך האו"פ, דכשמתיישב בהאו"פ ומתעסק בו יבוא על עומק, וכן המתחכם על דבר ואינו עומד על בוריו, דמ"מ כבר נמשך ממקור השכל, וכמו הרגש הנחת הענין, ונצוצי האור, שכ"ז הוא בחי' כשבח"כ, וכן כשאומרים עמוק עמוק הוא, היינו כשיודעים אפס קצה מהעומק, אמרתי אחכמה והיא רחוקה, והגילוי הוא בחי' תעלומות חכ' שנותנים מלמעלה ע"י הידיעה באפס קצהו, וכמו"כ כח המשכיל שנרגש מציאותו מפני שהוא בקירוב.

רז) אמנם בחי' מקיף דאו"ח דמשפיע הוא שאינו בא בבחי' השפעה אל המקבל אדרבה עיקר ענינו הוא היפך השפע שלא יומשך למטה לא בגילוי ולא בהעלם (היינו בבחי' המשכה נעלמת כו'), אלא להעלים ולהסתיר הדבר בעצמו להיות נעלם לגמרי מכל רואה ומכל משיג כו', ולא שמעלים אותו אלא שממילא מתעלם בעצמו וכמשי"ת בסמוך, והיינו לפי שזהו מה שנעלם מצד עצמו שאינו בגדר גילוי, לא מה שהמקבל לא יוכל לקבל בכלי מוחו כ"א שהדבר בעצם אינו בגדר גילוי, וע"כ לא בא בבחי' השפעה וגילוי כלל כו', והן הדברים סתומים ונעלמים שאינם נראים ונגלים כלל אפי' אפס קצהו, וכמו ואתה חתום וסתום הדבר כו', דענין הקץ הוא נסתר ונעלם לגמרי שאינו נגלה כלל ואדרבה נראה ח"ו ההיפך מזה כו', כידוע דמשיח בן דוד בא בהיסח הדעת שזהו מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים כו' שהן מצד ההתעלמות כו', והיינו לפי שאמיתי' הגילוי דמשיח הוא