תיח

רו) והענין הוא דהנה ידוע שיש ב' בחי' מקיפים מקיף דאו"י ומקיף דאו"ח והכל מצד המשפיע דוקא (דמקיף דאו"ח שמצד המקבל הוא מה שבוקע ועולה מלמטלמ"ע כו' וכמ"ש במ"א, וכן יש מקיף דאו"י שמצד המקבל והוא משנת"ל פ"ר שהמשפיע משער חושי המקבל איך למדוד ההשפעה כו', אך יש בחי' מקיף דאו"י ואו"ח דהכל מצד המשפיע), דבחי' מקיף דאו"ח דמשפיע הוא מקיף עליון ביותר אשר בלתי מתגלה למטה כלל וכלל, ובחי' מקיף דאו"י הוא שבא בגילוי אל המקבל בקירוב אליו כו'. דהנה מקיף דאו"י הוא עד"מ בהשפעת השכל כמו רב המשפיע שכל וסברא לתלמידו שמה שיוכל להתקבל בשכל התלמיד ה"ז נק' או"פ שמתיישב בכלי מוחו של התלמיד שתופס ומשיג את הענין, ועומק שכל זה שא"א להתקבל בכלי מוחו ה"ז נשאר בבחי' מקיף עליו והיינו שהוא בהעלם והסתר מהמקבל כו', ומ"מ ה"ז בקירוב אליו כי גם העומק הזה שנשאר בהעלם ה"ז בערך השגתו דכל מה שמשפיע לו ה"ז בערך ההשגה שלו, רק מפני שכלי השגתו קטנים עדיין בערך העומק הזה (היינו בכל מקבל לפ"ע העומק כו'), וגם מפני שהאו"פ אינו עדיין בהתיישבות

גמורה אצלו ע"כ הוא בבחי' מקיף כו', ובמשך הזמן כאשר הענין מתיישב ונתפס יותר בכלי מוחו וגם כלי מוחו מתגדלים כו' (והא בהא תליא דהגדלת הכלים הוא ע"י השגת ותפיסת השכל כו') ה"ה בא גם על העומק כו', וכמו לאחר מ' שנין דקאים אינש אדעתי' דרבי' כו', דהיינו ע"י ההתעסקות בהאו"פ שעי"ז מתגדלים הכלים שלו כו' ה"ה בא גם על העומק כו'. וכן הלומד דבר שכל שהוא עמוק מכלי מוחו שיכול מ"מ לבא על עומקו לאחר זמן ע"י שלומד הענין כ"פ דבכל פעם ה"ה בא יותר על הענין עד שישיג אותו כו', וכן המתחכם על דבר מה ולא יכול לעמוד על בוריו עד שנשאר אצלו בהעלם, ה"ז מה שכבר בא מכח המשכיל בחי' אור מושכל פרטי דאל"כ הרי לא הי' ההתחכמות כלל, ומאחר שמתחכם בזה ה"ז כבר בא בבחי' מושכל פרטי כו', רק שלא בא עדיין באופן כזה שיהי' בבחי' שכל גלוי ממש כו', והיינו שלא נמדד עדיין בבחינת צמצום והגבלה להיות בבחי' שכל גלוי כו', ואפס קצהו מאיר בכלי מוחו רק שמאיר בבחי' מקיף לבד כו'. וזהו כמ"ש במ"א בענין כתר שבחכ' דהיינו מקור פרטי לאור השכל שכבר בא בבחי'

מציאות מושכל כו', דחכ' שבכתר הוא כמו כח המשכיל עד"מ שהוא כח היולי על כל השכלי' שאינו בבחי' מציאו' מושכל עדיין כו', וכתר שבחכ' הוא מקור מושכל פרטי והיינו כמו שכבר בא מכח המשכיל מושכל פרטי וה"ה בבחי' מציאו' מושכל כו' וע"כ הוא נרגש במוחו, והו"ע ההנחה (רעכטקייט) שנרגש במוחו עוד קודם שהונח לו כו', וכן הו"ע הנצוצי אור שמאירים עוד קודם שנתגלה האור שכל כו', וכמו המעיין באיזה ענין שאינו מובן לו ה"ז בבחי' חשך והעלם ואח"כ נעשה אצלו אור (עס ווערט עם ליכטיג), והיינו מפני שכבר בא מושכל פרטי מכח המשכיל בהנחת והבנת הענין ומזה הוא הרגש ההנחה והאור כו', רק שהוא בבחי' מקיף והעלם עדיין ויבא לידי גילוי כו'. וכן כשאומרים על איזה שכל עמוק עמוק מי ימצאנו, שאא"ל זה על שכל שלא נודע ומושג אפי' אפס קצהו דלא יתכן לומר עמוק הוא, דלבד שאינו שייך לדבר בשכל שאינו יודעים אותו שהוא נמצא, הנה אינו שייך בזה ענין העומק שזהו רק שלא יגיע לאמתתו מפני עומקו אבל אפס קצהו כבר מושג כו', אבל מה שאינו מתגלה כלל אינו שייך לומר ע"ז עמוק כו', וכמו עומק המעיין הוא במעיין שכבר נגלה שיש בו מה שנגלה והעומק